מרשתנט

הבוקר חזרתי משבוע בלונדון. השבוע הזה היה הטיול לפני צבא שלי ומאוד התרגשתי לפניו. נהנתי מאוד מהטיול, עשיתי הרבה דברים, זה היה שבוע נפלא

השבוע שהיה בנקודות

• אכסניה- הייתי בSt. Christopher’s Inn בקמדן טאון כמו בשנה שעברה. היה מגניב כמו בשנה שעברה. באכסניה יש פאב למטה והוא די פופולארי גם בין תושבי האיזור. מומלץ.

• אוכל טבעוני- מה אני אגיד לכם, תענוג. למזוכיסטים. היה אוכל טבעוני תחת כל עץ רענן בלונדון, רק מה, קשה למצוא עצים רעננים. יש כמה עצים בהיידפארק, אבל תחתם יש רק דוכנים של הוטדוגס. המסעדה הטבעונית היחידה הראויה לשמה נקראת Food For Thought ברחוב Neal ליד טוטנהם קורט רוד. המקום נחמד מאוד- אכלתי שם את הקוסקוס הטעים הראשון בחיים שלי, וזול מאוד- אכלתי צלחת מפוצצת בדברים + קערה מפוצצת בעוד משהו ב7 וחצי פאונד, שיחסית למחירים של לונדון זה מצויין (זאת גם המנה הכי יקרה בתפריט, זה מה שקורה שאומרים למלצר לתת לך מה שהוא ממליץ. אבל גם אני ממליץ.). בשאר השבוע אכלתי מנות משניות בכל מיני מקומות שונים, כולל הסנדוויץ‘ הטבעוני של האכסניה שכולל עגבניה, חסה ובצל שאלוט בג’בטה גדולה. עם קצת חרדל וקטשופ זה יוצא טעים. ניסיתי לאכול פלאפל בכל החנויות ”קבב“ שיש תחת כל ערבי רענן (וזה דווקא יש הרבה שם), שזה אומר שווארמה. בכל חנות כזאת יש להם פלאפל, אבל לקרוא לזה פלאפל זה פשע נגד הפלאפליות הכי גרועות בארץ. הפשע הראשון זה הפיתות שלהם: דברים דקים שלא מסוגלים להחזיק אפילו כדור אחד, קרועים לגמרי תחת הדברים שהם דוחפים לתוכם ולכן הם מגישים אותן עם סכין ומזלג בתוך אריזת קלקר, דבר שחותר תחת כל קונספט הפיתה. אך פשע זה מתגמד לעומת שני הפשעים העיקריים: החומוס והפלאפל. אל החומוס נחזור בהמשך. את כדורי הפלאפל הם הכינו כנראה בארץ מוצאם, ממנה הגיעו בדרך קשה שהזיקה רבות לפלאפל שלהם, אך הם לא ויתרו. הם שחו באוקיינוס, והפלאפל נרטב, אך הם לא הפסיקו. הם הלכו במדבר, ונכנס אל הפלאפל חול, אך הם לא ויתרו. לא היה להם אוכל, אפילו לא חומוס, שגם אליו נגיע עוד מעט, אך את הפלאפל הם לא אכלו, כנראה מכיוון שיש להם שכל. כשהגיעו לבריטניה, החליטו שימכרו את הפלאפל שהביאו ממולדתם לאדיוטים שיהינו לקנות אותו. לכן (ומהשלב הזה את הכל ראיתי קורה) כשמגיע מישהו ומבקש פלאפל הם מורחים בפיתה חומוס (שעוד שניה נגיע אליו), וכדי שלא יאכלו האדיוטים פלאפל קר, הם מכניסים אותו למיקרו, שם הוא נזכר בכל הפשעים שנעשו נגדו ברגעיו האחרונים כאשר הקרניים מחממות חלקים ממנו ומשאירות חלקים אחרים קרים כקרח. אח”כ מוציא המהגר שבע המסעות את הפלאפל ושם אותו בפיתה ומתעלל בגופה: מועך את הפלאפל המסכן ששרד את כל הדרך ממהשלאיהיהסטן בעזרת כף ומוסיף סלט עבש. והנה הגענו לחומוס. גם החומוס, שהיה גורם לאבו שוקרי המקורי לרוץ בבעתה ולהתאחד עם אחיו בחזרה כנגד הרעל שמוכרים במערב בתור חומוס, ידע ימים טובים יותר. פעם הוא היה בקופסאת שימורים כמו שאר החומוס באנגליה, אבל מאז עברו שבועות וכבר הרבה זמן הוא נמצא במגש מתכת קטן, בו הוא מבלה לפני שיאכל. על מנת להגן על עצמו מהקור הלונדוני בלילה ומהשמש האביבית הקופחת עליו ביום, גידל החומוס מעטה חיצוני קשה כאגוז שאותו פיצח המוכר ביד קשה בעזרת הכף שלו, ושם אותו על הפיתה הדקה וריסק עליו פלאפל. על השאלה ”האם הכנת את החומוס לבד“ הוא עונה בלבביות ”בוודאי”, על השאלה ”כמה זמן החומוס בחוץ“ הוא עונה בכנות ”לא יותר משעה“ ועל השאלה ”האם יש לך טחינה“ הוא מרחיב ”כבר יש בפנים, זה חלק מהמתכון”. אחרי שסיים להרעיף עלי בשקריו, ישים מזלג בתוך הקלקר, שהרי אי אפשר לאכול את הפיתה כמו שצריך, ויגבה מחיר מופקע.

• סצינת המטאל- שמעו, אני לא אוהב לירות קלישאות, אבל יש לנו ארץ נהדרת. אנגליה מארחת כל שנה את אחד מפסטיבלי המטאל הגדולים, Download שמו, שהקהל בו משתגע. אבל נראה שהקהל שם והקהל לונדון הם שני קהלים שונים, מכיוון שהקהל בלונדון גרוע. אין להם על מה להתלונן: יש כמה אירועים בשבוע במועדונים סבירים, יש להם להקות טובות ובאות אליהם להקות מחו”ל שנותנות לקהל הלונדוני מחמאות שלא מגיעות לו. בעיתונים שמחלקים בכניסה לרכבת התחתית מפורטות כל ההופעות שיש באותו יום בסוף העיתון וביניהן הופעות המטאל, דבר שמעולם לא היה קורה בארץ. ההופעה הראשונה שהייתי בה הייתה ביום שני, הופיעו בה להקת הפרוגרסיב מטאל Latitudes המקומית המשובחת, להקת ההארדקור בעלת הווקליסטית הש-ו-ו-ה, המתוקה, והמצחיקה אך לא כל כך טובה Rolo Tomassi, ולהקת המטאלקור האמריקאית שנמצאת בעיצומו של סיבוב הופעות באירופה, שהיו ההדליינרים בערב זה, Horse The Band. ההופעות היו טובות. אפילו להקת ההארדקור, שגם לא הייתה הטעם שלי וגם את מה שהם עושים לא עשו כל כך טוב נתנו בראש ולהקת הפרוגרסיב הבריטית (וחסרת הווקאליסט! מאוד מעניין!) נתנה הופעה לפנים. אך הקהל, כמי שחולק את עיר מגוריו עם אליזבת‘ השניה, התנהג כמו שהייתי מצפה מהמלכה להתנהג: לא עשה רעש ולא עשה בלאגן. אתם בהופעת מטאל! תעשו פוגו, תצרחו, תרקדו, תעשו הדבנגינג! אל תעמדו כמו גלמים (המופרעים שביניהם הזיזו קצת את הראש) ותמחאו כפיים בסוף השיר, אתם לא בפאקינג הצגה! אם איבדתם כמה שיניים בפוגו ושברתם איזה רגל או שתיים אני מרשה לכם למחוא כפיים. בשביל הבחורה גם כמה צעקו. רק שעלו ההדליינרים, Horse The Band, העסק התחיל להיראות כמו הופעת מטאל. זה התחיל בפוגו העצוב ביותר שראיתי בחיים שלי, שנראה כמו גוש של זקנות, אבל בערך במחצית ההופעה התפתח בחלק אחר של המועדון פוגו רציני. חברי הלהקה עשו כמה פעמים קראוד סרפינג שהיה מוצלח בכל הפעמים מלבד אחת, ששלחה את הסולן היישר לרצפה מקפיצה אמיצה מאוד מהבמה שסופה לא תפס אותו אף אחד. האסוציאציה שלי הייתה שהבריטים מוכנים לעשות קצת רעש בשביל הדוד שהגיע כל הדרך מאמריקה. ההופעה השניה שהייתי בה, ביום חמישי, הייתה של ארבע להקות, שתיים טובות ושתיים גרועות שרק את שמותיהן של הטובות טרחתי לזכור: הראשונה הייתה Shadow Aspects והשניה, שהייתה ההדליינרית, נקראה From The Ashes. שתי הלהקות האחרות היו ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש גרועות, אך כנראה שלחבריהן יש הרבה חברים, כי שתי הלהקות הביאו איתן שני קהלים נפרדים וזהים לגמרי של בנות צורחות (החברות של חברי הלהקה וחברותיהן, לפי מה שהבנתי משיחה עם אחת מהן) שלא אהבו בכלל מטאל. מה שיצא מזה שבהופעות הגרועות היה קהל שנראה כמו קהל שיכול להלום את בריטני ספירס. שימו לב, בכל הערב, הקהל היחיד שהריע היה קהל שלא באמת אהב את המוזיקה אלא בא רק בגלל היכרות עם החברים. בהופעה הזאת הייתה קרן אור קטנה, למרות שלא היה פוגו נורמאלי כמו בסוף ההופעה של Horse The Band, נראה שיש שם זרעים של מטאליסטיים נורמאלים, היו שם עוד שלושה חבר’ה חוץ ממני שרצו לרקוד, עשינו הדבנגינג בשתי ההופעות הטובות (שניים מהם עשו גם באחת ההופעות הגרועות, שהם אהבו, לטענתם) וגם מיני-פוגואים קטנים אך טובים.

• אלכוהול- הייתי אומר ששתיתי בירה כמו מים, אך בשבוע הזה שתיתי אולי שתי כוסות מים וכמה כוסות קולה. לעומת זאת שתיתי ביום הכי יבש שלוש בירות וביום רווי האלכוהול ביותר (זה היה שישי בערב) 12 בירות אני אהבתי את הבירות Becks וJohn Smith’s.

• אנשים- נסעתי לבד, אך טיילתי ביחד עם המון אנשים מעניינים. ביום הראשון והשני עם שני בחורים קנדים, ביום השלישי והרביעי עם בחור איטלקי אחד מגניב מאוד בשם ניקולה. ביום החמישי עם שתי אמריקאיות נחמדות, ביום השישי עם חבורה שמנתה אירי, קנדי, ושני אמריקאים (שכולם יודעים לשתות כמו שצריך ) ואת היום השביעי ביליתי עם מתכננת ערים אוסטרלית ומהנדסת אווירונאוטיקה צרפתית (שתי בחורות מגניבות ביותר וגם חכמות מאוד). עוד חלקי ימים וחלק נכבד מהלילות ביליתי בחברת אנשים מגניבים אחרים. זה קרה בזכות שני גורמים: הראשון הוא שהגעתי לבד, אז הייתי צריך לפגוש אנשים לטייל איתם ולעשות איתם דברים, והשני הוא האכסניה, שסיפקה את האנשים ברשימה ואת מירב האנשים שאיתם ביליתי ולא מוזכרים בה.

• רכבת תחתית- טוב, אחרי הכל אני גיק, ואני חייב לספר את זה: קניתי כרטיס שבועי לרכבת התחתית לאיזורים 1 ו-2, ולמרבה הפתעתי קיבלתי מין חתיכת פלסטיק ללא שום פס מגנטי. לכששאלתי לפשר הדבר אמרו לי לקרב אותו למין עיגול צהוב על השער האוטומטי- הכרטיס מכיל שבב RFID ולכן לא צריך להוציא אותו מהארנק בשביל להיכנס לרכבת, רק להעביר את הארנק שמכיל אותו מעל לעיגול הצהוב הזה. אם הארנק בכיס הימני אפילו לא צריך להוציא אותו, אפשר סתם להישען על העיגול, למרות שאני מניח שזה לא נוח לאנשים פחות גבוהים ממני. הכרטיס גם ידידותי לסביבה- כאשר רוצים לחדש אותו או לקנות כרטיס מחוץ לאיזור שאליו קנית (כמו לשדה התעופה למשל) נותנים את הכרטיס לקופאי או שמים אותו על העיגול במכונת הכרטיסים, והכרטיס ”נטען“ במידע המבוקש (כמובן שהכרטיס עצמו לא נטען אלא המחשב זוכר את המספר ויודע שמגיעות לו הנסיעות, שבב RFID לא יכול לזכור, הוא רק משדר מספר שנצרב בו במפעל כאשר משודרת אליו קרינת רדיו בתדר הנכון). מגניב ביותר.

• מועדונים- שתי ההופעות שהייתי בהן היו באותו מועדון- הUnderworld בקמדן טאון. חוץ מזה הייתי בשני מועדונים בשישי ובמוצאי שבת- הראשון הוא Electro Forum, גם הוא בקמדן טאון, שבו יש מוזיקה מסוגים שונים, בעיקר מטאל ”רך“ ונו מטאל (ניצלתי את הזמן שבו שבו שמו נו מטאל בלהתחיל עם בחורות ). יום אחר כך סחב אותנו אחד הבחורים האמריקאיים למועדון שנקרא Bar Academy באיזלינטון, מקום שהמוזיקה שבו היא פופ ורוק מתקופות שונות. המוזיקה שבו לא הייתה זבל, למעשה לא היה שיר אחד שאני יכול להגיד עליו שהוא לא מוזיקה כמו מרבית הדברים הלועזיים שנשמעים ברדיו בארץ- היא פשוט הייתה לא מסוג המוזיקה שאני אוהב, אבל מאוד נהנתי במקום בגלל האנשים הנחמדים (שאמנם היו מעט יותר מבוגרים ממני) והאווירה המצויינת שהוא משרה.

• פרטיות- 1984 מתרחש בלונדון. ב2008 כל סנטימטר ברחוב מכוסה על ידי מצלמה אחת לפחות, וברכבת התחתית על ידי שלוש לפחות. מטריד ביותר.

דברים ראויים לציון

• הייתי באולפני אבי רוד, אך לא זכיתי להצטלם חוצה את מעבר החציה המיתולוגי מכיוון שלא לקחתי מצלמה והבחורה שהייתי איתה שם הייתה גם היא חסרת מצלמה.
• השוק בקמדן טאון הוא אחד המקומות הכי מגניבים בעולם. קניתי שם דברים נהדרים ואפשר להתמקח עם הסוחרים עד שהם נותנים לך דברים בפרוטות- לדוגמא, ז’קט אחד עלה 20 פאונד. התחלתי להתמקח עם המוכר, יצאתי משם לבוש בז’קט וכיסי קל אך ורק ב5 פאונד. באחד המקומות לאחר שסיימתי להתמקח עם המוכרת היא שואלת אותי אם אני במקרה ישראלי, כששאלתי אותה איך היא ידעה היא ענתה לי בפשטות ”You people know how to haggle“. בין הרכישות היותר אדיוטיות שלי: דגל פיראטים (גוגולת עם X מעצמות, תלוי עכשיו אצלי בחדר) וצמיד ניטים (לא מעור כמובן).

בקיצור, היה כיף.

אולי און ליין הבלוג לא בדיוק שוקק חיים, אבל אוף ליין הוא לא עוצר לרגע. שימו לב לתג הבא:

ביום שלישי בערב גיא מזרחי התחנן בפני במסנג’ר שאני אבוא לכנס (נו, טוב, שאל אם אני בא) שלא ידעתי על קיומו. מדובר היה בכנס לינוקס 08 של אנשים ומחשבים. הסתכלתי על תוכנית הכנס ואת עייניי שבתה הרצאתו של רם און אגמון, שנתן הרצאה מעניינת מאוד ומשעשעת קמעה באוגוסט פינגווין. התלבטתי עוד, עד שראיתי שאחרי הכנס תהיה ארוחת צהריים (בהילטון, רבותיי!), הכף הוכרעה.
שאלתי את גיא איזה חברה לרשום בהרשמה, והוא ענה ”אני תמיד כותב את הבלוג שלי”. נו, כתבתי מרשתנט.
ברבע לשבע בבוקר עליתי על אוטובוס לת“א, וקצת אחרי שמונה נכנסתי בשערי הילטון. בכניסה לכנס חיכה לי תג: עופר מוסטיגמן, מרשתנט. (נו שוין, קשה להסביר שם שעפר זה בלי ו’… וגם לא שמתי לב שזה מה שהיה כתוב עד שהגעתי הביתה. אבל עפר זה בלי ו’).

נכנסתי. אחרי שניערתי את אנשי המכירות של דה מרקר (יש לי מנוי להארץ!!!! [נו לאבא שלי, אבל כולנו גרים באותו בית] לא אני לא רוצה ספר ב17 שקלים ו70 אגורות ומגזין למשך חודשיים הביתה!!! אההההההההה!!!!!!!!!!!!!11111 הצילווווווו!!!!) חיכה לנו כיבוד קל ושפע של דוכנים. איש המכירות של Sun חילק דיסקים חיים של אופן סולאריס, אנשי מטריקס הראו לנו פתרונות אנטרפרייז שונים ומשונים והחבר’ה של QUMRANET הראו מצגת יפה מאוד של איך KVM עובד יפה בין מחשבים שונים עם העברת וידאו בצורה וקטורית ושלל דברים מגניבים אחרים. מכיוון שאני מכיר כבר את KVM אני יודע שזה פתרון אמולציה מעולה, נותר לי רק לחלק מחמאות לצוות שלהם.

הכנס היה כנס עסקי, וההרצאות כאלה. לא היה שם שום דבר שעשוי היה לעניין את המשתמש הבייתי, ולכן את מירב ההרצאות העברתי בלהראות את הלפטופ הדנדש שלי לכל מי שהיה ליידי. הקומפיז פיוז’ן הרשים אנשים מאוד, וששאלו אותי אם זה לא מעמיס על המערכת שמתי בתגובה סרט על כל צד של הקוביה והחזקתי אותה, והם ראו איך אין שום פגיעה בביצועים (כל השטויות של קומפיז נעשים ע”ג כרטיס המסך, אין שימוש במעבד או בזכרון). הדגמה:

על הצד הימני יש את ההופעה של Chimaira בפסטיבל Download 2007 ובצד השמאלי יש את Children Of Bodom - Chaos Ridden Years משוודיה גם ב2007. את התמונה הזאת לא צילמתי בכנס אלא בבית, אבל בכנס גיא צילם את זה עם המצלמפון שלו.

בגלל אופי ההרצאות הן לא כ”כ עניינו אותי, אבל סך הכל בשביל כנס עסקים היה בסדר גמור. ההרצאה של נציג Sun הייתה נחמדה, למרות שהדיסק שהוא הביא לי בסוף לא היה Live CD ועלתה לי התקנה של Open Solaris על הנייד (לא התקנתי). ההרצאה של מטריקס על Red Hat Enterprise הייתה סבירה. ההרצאה של Opal עברה לי ליד הראש ובהרצאה של הבחור מפרטנר היו פרטים שאני לא הייתי שם במצגת, כמו צילום מסך של מערכת ניתור השרתים והסבר על איך ניתן להוסיף להם שרת לרשת שניתן לנצל בשביל לחדור להם לארגון. ההרצאה של רם און אגמון איכזבה אותי אחרי ההרצאה היפה מאוד שהוא נתן באוגוסט פינגווין. הבחורה מQUMRANET נתנה הרצאה יפה, וגם המצגת שלהם בחוץ הייתה מהממת, האיש ממיקרוסופט גרם לי לצחוק פעמים רבות במהלך ההרצאה המאוד מוזרה שלו והרצאה של קודפידנס הייתה סיום יפה ליום, מעניינת וממצה על המוצר שלהם (במיוחד הרשים אותי הבוט לויסטה ב7 שניות).

שני קטעים מאוד מעצבנים היו שניהם דברים של התשתית:

1. לא היו שקעים לחבר את המחשב לחשמל (בסוף מצאתי משהו מאחורי הקיר, ואיזה 700 איש התרסקו על הכבל שלי עד שבאה עובדת הילטון ושמה שם חומת כיסאות, שאנשים לא יעברו).

2. הWiFi עולה $20 ליום.

כנראה לא מבינים משהו באנשים ומחשבים ובהילטון: זה פאקינג כנס מחשבים.

בקיצור: נפגשתי עם כמה אנשים נחמדים, לא נפלתי מהכנס, או יותר ציורי:

באתי בגלל ההרצאות, נשארתי בגלל ארוחת הצהריים.
צ’או.

היום בשעה שלוש וחצי אחר הצהריים ירדו הדגלים לחצי התורן בעד שחגגתי את יום הולדתי ה19.

היום בבוקר אני ואחותי חיפשנו מה לעשות על מנת לחגוג ביחד את יום ההולדת, ואיכשהו הגענו לכאן. כמובן שמיד הכנסתי את שמי לתיבה שכתוב בה ללהכניס את השם (תגללו מעט למטה, בצד שמאל יש ”ניתב החיים”). הקלדתי ”עפר אביחי מוסטיגמן“ (כן, סקופ, השם השני שלי הוא אביחי ולא ”החתיך“ כמו שהייתם בטוחים) ויצא טקסט שמתאר אותי במדוייק. (סורי שאין לינק ישיר, זה לא עובד. תקלידו שם ותקבלו את הטקסט המלא) מסתבר שעל פי שמי המספר 5 שולט בחיי, אני אדם חברותי, אני עומד על שלי ויש לי כושר שכנוע. בקיצור אני כליל השלמות:

סיסמתו תהיה: חיה ותן לחיות. לא יעיק, לא ינג’ס ולא יפתח תלות כלשהי.

כל מי שפגש אותי אי פעם יודע שהתאור הזה יושב עלי בול. שאני לא מנדנד, לא מתקרצץ, ולא needy. אחרי שהדי הצחוק של אחותי שכחו החלטתי שמכיוון שהאתר יוצר תאור כל כך מדוייק של אנשים, ניתן להתחיל לחפש אנשים מפורסמים וללמוד איך הם ככה בחיים האישיים. מיד הקלדתי ”אדולף היטלר”.

מסתבר שאת היטלר מסמלת הספרה 6, הוא אדם נעים, תמיד שואף להיטיב ולתגמל, וכמובן שהשורה הבאה מתוך החיבור עליו מתארת אותו בצורה הטובה ביותר:

לעולם ועד יהיה זורם, חייכן, מרוצה, מפוייס, חביב הקהל ומשכין שלום.

כל תינוק יודע שהיטלר השכין שלום בכל אירופה.

מוזר שלא מופיע בטקסט ”סביר להניח שיגרום למותם של מעל 100 מליון אנשים”. נו, אפילו נארג‘ לא מושלמים.

עריכה: מסתבר שיום ההולדת שלי הוא יום השימושיות הבין לאומי. אני עד כדי כך לא שימושי שהיו צריכים לעשות יום שלם כל שנה להזכיר לאנשים איך לעשות דברים.

גוגל השיקה שירות שכולם מתלהבים ממנו: בעתיד כולנו נוכל לפתח ישומים שירוצו ברשתות חברתיות שונות (חוץ מפייסבוק, כי מיקרוסופט הקימה שם בסיס) ואני אוכל לאמץ באורקוט חייזר שמקורו ממייספייס, או לתת חיבוק לחבר שלי שנמצא ליידי (בלי קשר לאופן סושיאל. זה סתם  דבר שנוכל לעשות בעתיד).

יריב חבוט (נו, הזה מישראבלוג) מפרסם בנארג‘ טקסט על OpenSocial.  לטענתו זה האינטרנט הבא. אם פעם פיתחו אתרי אינטרנט וזה היה חדש ומסעיר, עכשיו יתחילו לפתח ישומי OpenSocial והם יהיו חדשים ומסעירים. וזה מעלה אצלי מספר תהיות:

1. רקורסיה: האם בעוד מספר שנים תקום רשת חדשה על גבי רשת OpenSocial שתחבר בדרך חדשה ומסעירה ישומי OpenSocial שונים?
2. האם יהיו ספקיות OpenSocial כמו שיש ספקיות אינטרנט? ואיזה שירותים הם יספקו? איך בכלל אפשר להתחבר לOpenSocial בלי להתחבר לאינטרנט?
3. האם הבועה המתפוצצת עלינו לטובה, שנקראת היום בועת האינטרנט השניה תקרא בועת הOpenSocial לכשתתפוצץ? ואם כך, האם בועת האינטרנט השניה הוא שם בטא? אם הוא שם בטא, האם אנחנו נמצאים בבועה בבטא? אם כן, האם לכשהיא תתפוצץ יוחזר הכסף למשקיעים? (אחרי הכל, בטא.)

מעניין. או שלא.

אני מדפדף לי להנאתי בXKCD, ונתקל בקומקס הזה:

(לחצו על מנת לראות בגודל נורמאלי)

אמא שלי ספרנית, אז כמובן שקראתי לה שתבוא לראות את הקומיקס המשעשע.

היא עומדת ליידי, קוראת פעם, קוראת פעמיים.

”אני לא מבינה”, היא אומרת.

”מה יש פה לא להבין? תראי שוב.“

”זה לא הגיוני!“ היא חוזרת.

אני תופס ספר ופותח אותו, ולאט לאט מתחילים קולות הפיצפוץ להשמע

”לא! אל…“ קוראת אימי בבהלה.

עוד לא סיימתי לצחוק.

(אגב, לספר שלום. לא עשיתי באמת שום נזק, רק קולות משעשעים)

אני שונא רשתות חברתיות. אף פעם לא הבנתי בשביל מה צריך את השטות הזו. אני בעיקר שונא את פייסבוק, אבל רשתות חברתיות בכלליות אני לא סובל, כי אין שום רציונל מאחוריהן, סתם לתחזק את הפרופיל ולצבור חברים וירטואליים שאתה לא מכיר.
אבל! סוף סוף מצאתי רשת חברתית שמתאימה לי. העקרון של רשתות חברתיות זה שאתה עסוק בלקשט את הפרופיל שלך. אבל האתר הזה גאוני.

הרעיון הוא שאם אני מחליט לעשות משהו באופן ספונטני וכל החברים שלי נקניקים, אני מפרסם את זה שם ומוצא מי שיזרום.

הגעתי לזה מפה, אבל אם אתם רוצים להרשם תלחצו על הלינק הזה, כי זה מעלה לי את מד הספונטניות (לא יודע למה זה טוב, אבל אם אתם נרשמים תעשו את זה דרך פה. נו יאללה תרשמו תרשמו. נוווווווווווו יא לא ספונטנייsl;hsjlhljhwawawawaפפפפפ

——-
שלום, זהו וירוס וורדפרס הראשון.
הסיבה להדבקה נובעת מביקורכם באתר הזה.
ברגעים אלו ממש המערכת מזהה את הבלוג שלכם ומדביקה אותו.
מאחר והוירוס מסוגל רק להדביק מערכות וורדפרס בטקסט הזה, אנו מבקשים - כחלק מהכבוד שכולכם רוכשים למערכת הקוד הפתוח - למחוק קבצים חשובים במחשב שלכם.
לאחר מכן, אנא הסירו קבצי מערכת קריטיים על מנת שהוירוס יוכל להפוך להיות איום אמיתי.
אנו מודים לכם על התמיכה בוירוס הקוד הפתוח ומתנצלים על אי הנוחות.
——-

היה כיף.

בבית הספר במכללה שלי יש הרבה מוצגים מוזיאוניים: לוח אם של XT עם מעבד 8086 עליו, היט סינק ענק שאנחנו לא יודעים מאיפה הגיע, וג’ויסטיק משנות התשעים המוקדמות שתלמיד הביא פעם בשביל לשחק על מחשבי ה486 החדישים שהיו במעבדה באותם ימים.

היום הסב אחד החבר’ה את תשומת ליבי לפריט חדש. מה זה? הסתכלתי, מכשיר כלשהו מכוסה בפלסטיק חום שקוף. הרמתי אותו, ולעיני נגלה הIMI 7720:

דיסק קשיח גדול בעל נפח עצום, כמעט בלתי מוגבל, של 10Mb שנועד לשרת את רשת המחשבים של מעבדת האלקטרוניקה המתקדמת שהוקמה אי שם בשנות השמונים. את ההתלהבות שהוצתה בי לא הצליחו שאר בני הכיתה להבין, מיד ביקשתי רשות מהמורה של השיעור הבא לאחר לשיעור והלכתי הביתה להביא את המצלמה, והתוצאות לפניכם.

רק להמחיש את הגודל של המפלצת הזאת, כל אחד מהדיסקים האלה בצבע נחושת גדול פי אחד וחצי מדיסק CD-ROM.

על מנת לשלוט בכל המידע צריך מערכת בקרה חזקה. היא נמצאה בתחתית הדיסק:

הלוח הירוק שאתם רואים גדול במעט מלוח אם מודרני ממוצע.

הראש הקורא של הדיסק, עוקם ונשבר, כנראה על ידי איזה תלמיד משועמם במקום שהוא היה בו.

שימו לב למעגל הגדול ששולט על הראש ועל האלקטרומגנט (אני חושב שהביאו אלינו את הדיסק בשביל לפרק את הסליל של האלקטרומגנט, אבל אני לא בטוח).

החלק האחורי של הדיסק. שימו לב למחבר האדום, אני חושב שמשם קובעים אם הוא פריימרי או סקנדרי.

מוצר מוזיאוני נחמד שהצית את אהבת הגאדג’טים שלי

צ’או!

ויה קלינגר (אגב, דיגגתי) הגעתי לכאן.

בסוף הכתבה יש פסקת רקע צבעונית על אליס ועל התפקיד החשוב שהם ממלאים בלעשות לMPAA כסף, שמכילה פליטת מקלדת מעניינת:

ארגון א.ל.י.ס. (אגודה להגנת יצירות סינמטוגרפיות), מייצג את אולפני הסרטים הגדולים בארה”ב, ו-26 חברות ישראליות המחזיקות ביוצרים זכויות על יצירות הכוללות מוזיקה וסרטים.

זה לא בדיוק חברות התקליטים, שמחזיקות את היוצרים בביצים ומוצצות להם את הדם והכסף, אבל מספיק קרוב

ולמקרה שיתקנו, יש צילומסך:

אחרי בעלי החיים והיהודים, החליט מישהו שגם לבלוגרים מגיעות זכויות.

מה יש? אם תדקרו אותנו לא ירד דם? אם תתנו לנו אגרוף לעין לא יהיה לנו פנס? אם תרצחו אותנו ותקברו אותנו ביער אוסישקין, לא יחפשו אותנו? (את האמת? לא בטוח. יכול להיות שגם תקבלו איזה פרס קטן, אתם יודעים, משהו סימלי, איזה יאכטה או שתיים.)

אז מה עשו השמאלנים יפי הנפש ועוכרי הישראל שדורשים זכויות לבלוגרים? הקימו איגוד! לא נכנע! לא נעצור! לא תצליחו לשבור אותנו! אנחנו נשבות עד שיתקבלו כל דרישותינו ונקבל את זכויותינו המלאות! (או עד שיבוא לנו רעיון מ-מ-ש טוב לפוסט, מה שיבוא קודם).

את האמת, לא רעיון רע. מערכת מרשתנט רואה בעין יפה את מעשיהם של השמאלנים, יש להם ראש טוב. מה אם אחד מעשרות אלפי הכותבים של הבלוג(אני לא לבד פה, יש צוות גדול) ישבור ציפורן בעת ההקלדה, מי יגן עליו? מי ישמור על זכויותיו? הרי הוא לבד בעולם הקר והמנוכר הזה. אני אפטר אותו והוא, אישתו, שלושת ילדיו, כלבו וחתולו יגוועו למוות ברעב.

אז אני קורא לך, האחראי על האינטרנט, תן להם להתאגד! אל תהיה כמו קופי בין וקסטרו ימ”ש, היה רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד ואמת! תן לאנשים זכויות, ותקבל הרבה (זין כזה גדול תיקון: כזה גדול!) בחזרה!

אני חובב לולקטים מושבע כבר זמן רב, מאז שמתן חברי הטוב יצר את זה:

הלולקאט הראשון שראיתי אי פעם, אחחח ימי רד בורד העליזים!
יש לי בנטוויבז קטגוריית ריסוסים שלמה של תמונות של Man’s second best friends (ביטוי שלי, כולם לסגוד!) עם כיתובים משעשעים.
בICHC יש איזה קטע עם אריות ים והbucket שגנבו להם, (you took mah bucket!), ורציתי לראות מאיפה זה התחיל.

חשבתי לחפש באתר, אבל מה, אין אפשרות חיפוש! אאוטריג’ס! בושה וחרפה! כמובן שמייד הסתכלתי למטה וראיתי שהאתר עובד על וורדפרס, אז שינסתי מותניים, הלכתי לבלוג וורדפרס אחר, כלומר הבלוג הזה, וכתבתי בחיפוש bla bla bla.

מיד גיליתי שמחרוזת החיפוש בוורדפרס נראית ככה:

http://yoursite.comnetorg/index.php?s=***_SEARCH QUERY_***&submit=

שינסתי מותניים והקלדתי את הכתובת:

http://icanhascheezburger.com/index.php?s=bucket&submit=

קיבלתי שבעה דפים עם תוצאות חיפוש, הלכתי לדף שבע, גללתי לתוצאה האחרונה, והנה תמונת הbucket הראשונה בהיסטוריה האנושית בכלל ובICHC בפרט:

(וקישור לפוסט עצמו)

אם מישהו מכיר אזכור קודם לMAH Bucket, שיגיד
יאאאאאאא!!!!!
(עוד פוסט חסר טעם ותועלת שוחרר)

חיינו מלאים בכפתורים שונים ומשונים. אנו מדליקים את האור, מדליקים את הדוד, מדליקים את הגז. התוצאה היא שלפעמים אנחנו שוכחים לכבות. בשתיים מתוך שלוש מקרים אנחנו מקבלים חשבון חשמל מנופח, ובמקרה השלישי מתפוצץ לנו הבית.

גם במחשבים אנחנו לוחצים כל היום על כפתורים שונים ומשונים, רק על העכבר יש שלושה כפתורים שאחד מהם מסתובב, ועל המקלדת יש לנו 128 כפתורים ששימושיותם מוטלת בספק.

אז מה עשה בחור אחד? יצר ממשק ללא כפתורים. כן! לא צריך ללחוץ יותר!

האתר באמת משעשע, שווה ללחוץ (אהההההה שמתם לב למשחק המילים? נכון מדאים? נכון מאמם? נכון אדיוטי לחלוטין? אה אה אה! )

ועוד דבר:

מחקר חדש קובע: ככל שמשחררים יותר פוסטים מתקבלות יותר תגובות.

מחקר חדש, שבוצע עבור ”מרשתנט“ על ידי פרופסור הוגרדן ופרופסור פיינשטפאן (הבירות קרויות על שמם, לא להפך) ממכון מקסימגלון לגילוי איטי וכאוב של המובן מאליו גילה שכאשר שחרר עפר מוסטיגמן מספר פוסטים קטן (בתקופת ”הקיפאון”) כמעט ולא היו תגובות בבלוג, אך כאשר שחרר עפר מוסטיגמן מספר חסר תקדים (!!!!!!!!!) של פוסט (!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!) כל שבוע (!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!) עלה מספר התגובות באופן מעריכי והגיע למספר חסר התקדים (!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!) של 15 תגובות לפוסט (!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!).

המחקר גם גילה שאין חשיבות לאיכות הפוסטים או לתכנם, כי הפוסטים במרשתנט טיפשיים, משוללי הגיון, תפלים ולא חדשניים.

ממקורות המקורבים לעפר מוסטיגמן נמסר שהוא ישקול להתחיל לכתוב פוסטים לעיתים קרובות יותר.

אי אפשר לאמר עלי שאני חובב גיטרות מושבע. אני מחלטר קצת על גיטרה ויש לי אחת שלא נגעתי בה כבר כמה שבועות, ובכל זאת, כשמגיעים לאתר כזה אי אפשר שלא להתמוגג.

באתר מוצגות גיטרות אקזוטיות מסוגים שונים, מאוד מאוד משעשע

ואפרופו גיטרות: אני הולך הערב להופעה של בצפר בברבי ת“א. מי שלא בא, המממ… שום דבר לא יקרה לו. אבל הוא אדיוט.

יש לי מחר על הבוקר טסט, ולכן אך טבעי הדבר שבמקום לישון אני מסתובב לי ברחבי המרשתת באחת בלילה.

תוך כדי שיטוט הגעתי לאתר הזה, איזה בחור עשה מודינג מקורי ביותר: בנה מחשב מלגו.

כמאמר המשורר: ”אין מה לאמור”, אחד האנשים הפסיכיים והמגניבים ביותר. שימו לב לכונן הCD שיוצא מאחורי הדברים הצהובים השקופים האלה

עכשיו אני אלך לי לישון, בתקווה שהטסטר לא ידפוק לי מחר ברקס+הגה+עצור בצד ותתחלפו בגלל שאני ארדם על ההגה.

ייב ייב!

אני משוטט לי פה, משוטט לי שם, משוטט משוטט משוטט, ומגיע לפה.

מיקרוסופט רשמה לה פטנט- היא פיטנטה לעצמה את הרעיון ה*גאוני* לשלב פרסומות במערכת ההפעלה שתוכנן מבוסס על הרגלי העבודה של המשתמש- הם רואים שכתבת באופיס 2800 על זה שיש לך בעיות בביוב והפייפרקליפ המעצבן יהפוך לסופר מאריו, גלשת לאתר פורנו? תקבל כפתור התחל בחסות תנובה. קיבלת מסך כחול? כמובן שהוא בחסות משה ובניו תיקון מחשבים בע”מ! קונטקט יור סיסטם אדמיניסטרטור, אם אתה לא מוצא אותו בוא אל נותני החסות שלנו, יתקינו לך וינדווס פיכסה חדשה דנדשה משהו יופי יופי.

ואני יושב וצוחק ומגחך. כמו שאני מכיר את מיקרוסופט הם ישתמשו בנתוני השימוש בשביל להכין פרסומת: יקחו כרטיס האשראי שלכם ויתנו לכם פרסומת: ”תודה שבחרת פרארי”.

גו גו קטגוריה!

ועוד דבר: אני הולך להופעה של X!ר9נד dנד ביום רביעי הקרוב, מישהו רוצה להצטרף? לא נחמד ללכת לבד! אם מישהו רוצה צרו איתי קשר באחת הדרכים שיש בצד שמאל (רצוי מייל או מסנג’ר)

עריכה:  ההופעה: ניתוח אירוע

מספר נפילות בפוגו: 2.

מהן כואבות מאוד על הברך: 1.

מספר מרפקים לשיניים שאחריהם היו לי שיניים אדומות ונראתי כמו ערפד ונאלצתי לעזוב את הפוגו: 1.

מד זיעה מ1 עד 10: בערך 7000.

מיתרי קול: אין.

מספר חולצות שקניתי: 1.

שעות שחיכיתי לאוטובוס: 6.

אנשים חדשים ומגניבים שפגשתי בזמן שחיכיתי: 12.

בנות שקיבלתי מהן טלפון: 4.

מהן שגרות בהוד השרון: 3.

מהן שגרות באיזה מגה-חור-בצפון: 1.

+נסעתי בחזרה באוטובוס של מכבי ת“א כדורגל! (אני אוהד מכבי לכל מי שלא יודע )

כמו שאתם יודעים או לא יודעים, יש לי חלונות מותקן בVMWare, פשפשתי פה, חיפשתי שם, ומצאתי ת חלון ההגדרות הזה:

מגיעים לזה דרך run->msrealconfig

לא בטוח איפה זה בויסטה.

(עוד כמה דברים משעשעים כאן)

ידידה שלי צריכה להגיע לאירוע באונ‘ ת“א ולא יודעת את הדרך.

חיפשתי בשבילה מפה של האונ‘ והגעתי לדף הזה, מפה תלת מימדית יפה של הקמפוס שביליתי בו חלק נכבד מילדותי (עד שהייתי בן 10 בערך שני ההורים שלי עבדו שם). הנה מקסיקו, הנה בר שירה, הנה רוזנברג.

אז נפלה עיני על כתובת בתחתית הדף:

אבוי! גרסאת הפיירפוקס שלי היא 2! מה אני אעשה?
מצאתי את המקור לכל בעיות התאימות שיש כל הזמן: הגרסא של פיירפוקס נמוכה מדי! מוזילה: שחררו לפחות עוד שתי גרסאות. רצוי עוד חמש, שיתאם גם לדפדפנים מגרסא 7 ומעלה.
לזכות האונ‘ יאמר שהסקריפט דווקא עובד יפה מאוד בשוא”ש

הלכתי לפריזר, מצאתי שם בלוג, הוצאתי, שמתי במיקרו, והריהו לפניכם: פוסט חדש מהתנור.

אני מועמד ליחידה סודית (שששששששש) בצה”ל ששמה מורכב מארבע ספרות ומבוטא בתור שני מספרים, אחד בן ספרה אחת ואחד בין שלוש ספרות (כמובן שהתיאור שלי מתאים לאלפי יחידות, אז אני אגיד פשוט 8200) ועברתי לפני כמה זמן תחקיר בטחוני.

הם חקרו פה, חקרו שם, והגיעו למסקנה (המתבקשת) שאני מטורף עם קבלות. כי ביום חמישי הם התקשרו והזמינו אותי להמשך תחקיר בטחוני בבסיס (שששששששששש) הסודי (שששששששששששש) של היחידה הסודית (ששששששששששששששששששששש)

במרכז הארץ (ששששששששששש אף אחד לא יודע איזה בסיס זה).

גם לי הם לא אמרו שזה הבסיס של 8200, פשוט ראיתי כמה אנשים שאני יודע שמשרתים ב8200 כי הם עשו יג‘ יד‘ אצלי בבצפר כמו שאני עתיד לעשות.

הגעתי לתחקיר הבטחוני אחרי הליכה של עשרים דקות מה***** **** ב****** (ששששששששששששששש), שלשם אמרו לי להגיע במקום לקו שמגיע ממש לכניסה של הבסיס הסודי במרכז הארץ (שששששששששששששששששששששש) בש”ג עשו לי בעיות כי לא היה לי הזמנה (הזמינו אותי בטלפון) בסוף הנגדת אגד (מה זה לעזזל?) הכניסה אותי לבסיס.

הלכתי ליחידה שבה אמרו לי שיהיה התחקיר שלי.

נכנסתי לחדר, נתנו לי לחכות כמה דקות, נכנס מישהו ואמר לי: ”שלום אני י‘ (ששששששששששששששששש) ואני פסיכולוג. התחיל לשאול אותי שאלות על ילדותי (העשוקה) ואחרי כמה זמן התחיל עם מבחנים, שאת מהותם אז לא ידעתי.

תחילה אמר לי לצייר (כל אחד על דף נפרד) בית, עץ, איש ואישה. אח”כ אמר לי לספר עליהם סיפורים (מי גר בבית, מה הגובה של העץ, אם היה לאיש ולאשה שלוש משאלות מה הן היו וכו’) לא היה לי כח לזה אחרי ההליכה אז סיפקתי לו תשובות סרקסטיות על כשרון הציור שלי.

אח”כ עברנו למבחן בנדר, זכרתי 7 מתשע.

אח”כ הוא עשה לי מבחן רורשאך, ובגלל זה אני כותב את הפוסט.

להלן, רשימה חלקית של דברים שראיתי במבחן רורשאך:

ריאות, כל ציור שני בערך נראה כמו צילום ריאות.

חרקים (כנ”ל)

נמרים

מכשפות

יבשות ואיים שונים (אנגליה, אסיה, לונג איילנד).

פרצופים

הציור הזה עם הכלי דם שהורידים בכחול והעורקים באדום או להפך.

מעי גס

מלאך

עוד ריאות

עוד חרקים

איך שיצאתי משם הרמתי טלפון לאחותי שלומדת פסיכולוגיה, והיא אמרה לי שהם בדקו התפתחות (אני כבר עושה בסיר) ויציבות נפשית.
אני לא מבין: הם לא ראו ישר שאני חולה נפש? בשביל זה הם טירטרו אותי עד לבסיס הסודי במרכז הארץ (ששששששששש), בשביל לבדוק אם אני מטורף?! היו יכולים לשאול אותי, היו מקבלים תשובה חיובית וחוסכים לי את הטרטור.

והיו יכולים לעשות את התחקיר בת“א, כמו שעשו את הראשון (שהיו בו שאלות מתקילות מאוד: ”האם עסקת פעם בריגול?”).

יאללה, חזרה לפריזר.

אני חושב שאת ספר התיאוריה שלי כתב דאגלס אדמס.

אני לא צוחק.

דוגמא אחת: בסוף הספר מופיע המשפט הבא: ”הדרך הטובה ביותר להפגת עייפות היא שינה”. משפט אדמסי להפליא. (קיימים עוד כמה, אבל אין לי כח לחפש אותם אחורה בספר).

יאללה אני הולך לישון איזה שעתיים לפני המתכונת בתנ”ך.

עדכון: עברתי תאוריה ראשונה

שכוייח לי!

קניתי (!!!!!) ביום ראשון את הדיסק המצויין מבול של להקת אורפנד לנד.

הדיסק באמת אחלה דיסק, אבל דבר אחד מעצבן אותי (חוץ מהרצועה השלמה בתימנית) - הכתיבה הסמי מגניבה והבלתי קריאה של אנגלית באותיות עבריות מסובבות ועקומות ולא מתאימות לאות האנגלית (לדוגמא האות מ‘ מחליפה a והאות א‘ מחליפה N, שלא לדבר על כל השימושים שמצאו לשין: W בצורת האות הרגילה E עם תשעים מעלות ימינה, M כשהאות הפוכה וכו‘ כו’)

להלן עטיפת הדיסק לדוגמא, שימו לב אין כתוב Mabool, ש‘ הפוכה, מ’,  ק‘ הפוכה, פעמיים ם‘ וו‘ שעשו לה מתיחה לגובה:

אתם אומרים מילא, אפשר לקרוא, אבל בשמות השירים בתוך החוברת ומאחוריה זה נהיה פשוט בלתי קריא לחלוטין.

בצורה הכי מגוחכת זה מתבטא בשיר ”נורא אל נורא”, כלומר:

”נורא אל נורא“ -> ”Nora El Nora“ -> משמאל לימין: א‘ ם‘ ר‘ הפוכה ימינה ר‘ הפוכה ימינה מ‘ רווח ש‘ בתשעים מעלות ימינה ו‘ גדולה רווח א‘ ם‘ ר‘ הפוכה ימינה ר‘ הפוכה ימינה מ’.

לא יכלו להשאיר את זה בעברית? היה צריך לעשות מילון שיבאר את הטקסט הזה (שאגב נמצא לבסוף בגוגל מיוזק)

חוץ מזה אני ממש ממש ממש ממליץ על הדיסק, יצירת פאר, ממש חוויה לאזניים. אני קניתי מארז כפול עם הופעה אקוסטית חיה של הלקה.

יש מטאל טוב בישראל.