מרשתנט

אולי און ליין הבלוג לא בדיוק שוקק חיים, אבל אוף ליין הוא לא עוצר לרגע. שימו לב לתג הבא:

ביום שלישי בערב גיא מזרחי התחנן בפני במסנג’ר שאני אבוא לכנס (נו, טוב, שאל אם אני בא) שלא ידעתי על קיומו. מדובר היה בכנס לינוקס 08 של אנשים ומחשבים. הסתכלתי על תוכנית הכנס ואת עייניי שבתה הרצאתו של רם און אגמון, שנתן הרצאה מעניינת מאוד ומשעשעת קמעה באוגוסט פינגווין. התלבטתי עוד, עד שראיתי שאחרי הכנס תהיה ארוחת צהריים (בהילטון, רבותיי!), הכף הוכרעה.
שאלתי את גיא איזה חברה לרשום בהרשמה, והוא ענה ”אני תמיד כותב את הבלוג שלי”. נו, כתבתי מרשתנט.
ברבע לשבע בבוקר עליתי על אוטובוס לת“א, וקצת אחרי שמונה נכנסתי בשערי הילטון. בכניסה לכנס חיכה לי תג: עופר מוסטיגמן, מרשתנט. (נו שוין, קשה להסביר שם שעפר זה בלי ו’… וגם לא שמתי לב שזה מה שהיה כתוב עד שהגעתי הביתה. אבל עפר זה בלי ו’).

נכנסתי. אחרי שניערתי את אנשי המכירות של דה מרקר (יש לי מנוי להארץ!!!! [נו לאבא שלי, אבל כולנו גרים באותו בית] לא אני לא רוצה ספר ב17 שקלים ו70 אגורות ומגזין למשך חודשיים הביתה!!! אההההההההה!!!!!!!!!!!!!11111 הצילווווווו!!!!) חיכה לנו כיבוד קל ושפע של דוכנים. איש המכירות של Sun חילק דיסקים חיים של אופן סולאריס, אנשי מטריקס הראו לנו פתרונות אנטרפרייז שונים ומשונים והחבר’ה של QUMRANET הראו מצגת יפה מאוד של איך KVM עובד יפה בין מחשבים שונים עם העברת וידאו בצורה וקטורית ושלל דברים מגניבים אחרים. מכיוון שאני מכיר כבר את KVM אני יודע שזה פתרון אמולציה מעולה, נותר לי רק לחלק מחמאות לצוות שלהם.

הכנס היה כנס עסקי, וההרצאות כאלה. לא היה שם שום דבר שעשוי היה לעניין את המשתמש הבייתי, ולכן את מירב ההרצאות העברתי בלהראות את הלפטופ הדנדש שלי לכל מי שהיה ליידי. הקומפיז פיוז’ן הרשים אנשים מאוד, וששאלו אותי אם זה לא מעמיס על המערכת שמתי בתגובה סרט על כל צד של הקוביה והחזקתי אותה, והם ראו איך אין שום פגיעה בביצועים (כל השטויות של קומפיז נעשים ע”ג כרטיס המסך, אין שימוש במעבד או בזכרון). הדגמה:

על הצד הימני יש את ההופעה של Chimaira בפסטיבל Download 2007 ובצד השמאלי יש את Children Of Bodom - Chaos Ridden Years משוודיה גם ב2007. את התמונה הזאת לא צילמתי בכנס אלא בבית, אבל בכנס גיא צילם את זה עם המצלמפון שלו.

בגלל אופי ההרצאות הן לא כ”כ עניינו אותי, אבל סך הכל בשביל כנס עסקים היה בסדר גמור. ההרצאה של נציג Sun הייתה נחמדה, למרות שהדיסק שהוא הביא לי בסוף לא היה Live CD ועלתה לי התקנה של Open Solaris על הנייד (לא התקנתי). ההרצאה של מטריקס על Red Hat Enterprise הייתה סבירה. ההרצאה של Opal עברה לי ליד הראש ובהרצאה של הבחור מפרטנר היו פרטים שאני לא הייתי שם במצגת, כמו צילום מסך של מערכת ניתור השרתים והסבר על איך ניתן להוסיף להם שרת לרשת שניתן לנצל בשביל לחדור להם לארגון. ההרצאה של רם און אגמון איכזבה אותי אחרי ההרצאה היפה מאוד שהוא נתן באוגוסט פינגווין. הבחורה מQUMRANET נתנה הרצאה יפה, וגם המצגת שלהם בחוץ הייתה מהממת, האיש ממיקרוסופט גרם לי לצחוק פעמים רבות במהלך ההרצאה המאוד מוזרה שלו והרצאה של קודפידנס הייתה סיום יפה ליום, מעניינת וממצה על המוצר שלהם (במיוחד הרשים אותי הבוט לויסטה ב7 שניות).

שני קטעים מאוד מעצבנים היו שניהם דברים של התשתית:

1. לא היו שקעים לחבר את המחשב לחשמל (בסוף מצאתי משהו מאחורי הקיר, ואיזה 700 איש התרסקו על הכבל שלי עד שבאה עובדת הילטון ושמה שם חומת כיסאות, שאנשים לא יעברו).

2. הWiFi עולה $20 ליום.

כנראה לא מבינים משהו באנשים ומחשבים ובהילטון: זה פאקינג כנס מחשבים.

בקיצור: נפגשתי עם כמה אנשים נחמדים, לא נפלתי מהכנס, או יותר ציורי:

באתי בגלל ההרצאות, נשארתי בגלל ארוחת הצהריים.
צ’או.

אני שונא רשתות חברתיות. אף פעם לא הבנתי בשביל מה צריך את השטות הזו. אני בעיקר שונא את פייסבוק, אבל רשתות חברתיות בכלליות אני לא סובל, כי אין שום רציונל מאחוריהן, סתם לתחזק את הפרופיל ולצבור חברים וירטואליים שאתה לא מכיר.
אבל! סוף סוף מצאתי רשת חברתית שמתאימה לי. העקרון של רשתות חברתיות זה שאתה עסוק בלקשט את הפרופיל שלך. אבל האתר הזה גאוני.

הרעיון הוא שאם אני מחליט לעשות משהו באופן ספונטני וכל החברים שלי נקניקים, אני מפרסם את זה שם ומוצא מי שיזרום.

הגעתי לזה מפה, אבל אם אתם רוצים להרשם תלחצו על הלינק הזה, כי זה מעלה לי את מד הספונטניות (לא יודע למה זה טוב, אבל אם אתם נרשמים תעשו את זה דרך פה. נו יאללה תרשמו תרשמו. נוווווווווווו יא לא ספונטנייsl;hsjlhljhwawawawaפפפפפ

——-
שלום, זהו וירוס וורדפרס הראשון.
הסיבה להדבקה נובעת מביקורכם באתר הזה.
ברגעים אלו ממש המערכת מזהה את הבלוג שלכם ומדביקה אותו.
מאחר והוירוס מסוגל רק להדביק מערכות וורדפרס בטקסט הזה, אנו מבקשים - כחלק מהכבוד שכולכם רוכשים למערכת הקוד הפתוח - למחוק קבצים חשובים במחשב שלכם.
לאחר מכן, אנא הסירו קבצי מערכת קריטיים על מנת שהוירוס יוכל להפוך להיות איום אמיתי.
אנו מודים לכם על התמיכה בוירוס הקוד הפתוח ומתנצלים על אי הנוחות.
——-

תמיד כל מי שראה את הלינוקס שלי שואל אותי: עפר, אתה שכל הזמן מספר לנו כמה שליונקס זה מגניב ויש אפקטים תלת מימדיים מגניבים שאפשר לראות את את כל החלונות המגניבים שלך בקוביה מגניבה ותלת מימדית ומגניבה, למה אתה, שכל הזמן אומר את זה, לא משתמש בשום מנוע תלת מימדי שיכביד את המשימות על שולחן העבודה שלך?

ואני תמיד עונה: כי אני לא צריך את השטויות האלה. מה כואב לי לראות את החלונות שלי בדו מימד? מה כואב לי שהחלון לא גמיש? מה כואב לי שאני לא יכול לעשות שזה יראה כאילו יורד לי גשם על המחשב בלחיצת כפתור? למה לי לעשות זום אין לתוך המסך? איזו סיבה לעזאזל יש לי לכתוב כתובות אש על המסך?

אז יש לי תשובה: כי זה פאקינג כיף.

אתמול שידרגתי את המערכת שלי למנדריבה 2008 שיצא זה לא מכבר, וכשהסתכלתי לראות מה חדש גיליתי פתאום שהכניסו לי קומפיז פיוז’ן בדלת האחורית. אמרתי, אני? קומפיז פיוז’ן? למה? והתשובה: כי סימנתי בהתקנה לעדכן את כל החבילות וגם לשים את כל מה שחדש. וגם אמרתי לו להעתיק את כל הדיסק ואז התחרטתי על זה כי זה פאקינג דיסק DVD ולוקח שעה להעתיק אותו לדיסק הקשיח וגם הוא תופס סתם 4 ג’יגה. אבל ככה זה הנאיביות.

לפני שהיד המהירה על ההדק שלי באה למחוק את הקומפיז פיוז’ן אמרתי נו, מאז ניסיתי את בריל לפני איזה מליון שנה ולא ממש התלהבתי עברה לפחות שנה. בטח זרמו קצת מים מעופשים בירקון. ובכל זאת אני עם מחשב ששווה 7000 שקל (זה נייח שיהיה ברור) עם כרטיס מסך שעלה לא מעט, הוא בטח יתמודד עם המעמסה.

ביד בוטחת הפעלתי את הקומפיז פיוז’ן החדש שלי ועשיתי לוג אאוט ולוג אין. ראיתי שהוא מבקש ריסט, אמרתי לו שילך להזדיין וכיביתי והדלקתי בעצמי את הX. אני לא מכבה את הביטורנט בשביל שום קומפיז פיוז’ן שבעולם.

אחרי שהביטורנט כבה לי, מה שהיה ברור שיקרה, כי הוא הופעל מתוך הX, הדלקתי מחדש את הX והנה הקומפיז פיוז’ן החדש שלי. בהתחלה הזזתי את הקוביה. אמרתי, נו, קוביה, על מה הרעש. כולה קוביה. אז לקחתי חלון דפדפן וגיליתי שאני יכול לגרור אותו הצידה על הקוביה. מגניב. אז גיליתי שאני יכול להשאיר אותו חצי על פאה אחת של הקוביה וחצי על הפאה השניה. מגניב.

אמרתי, נבחן את הקוביה שלנו. על פאה אחת פתחתי פרק של חברים ועל השניה פרק של סיינפלד. על שתי הפאות הנותרות (משום מה למעלה ולמטה אפשר לשים תמונה אבל לא לפתוח דסקטופים חדשים, שזה חבל) העמסתי את כל התוכנות שהצלחתי, כולל חלון פיירפוקס עם כמות טאבים כזאת שהטאבליין נראה כמו מסרק. הוספתי תוכנות עד שראיתי שהmeminfo מלא, ואז החזקתי קונטרול אלט והתחלתי לסובב את הקוביה בכל הכח. וואלה לא מגמגם. נו, היה שווה לשים יותר מידי כסף על מחשב שאני לא צריך לפני שנה רק בגלל זה. אח”כ התחלתי לחפור באפשרויות של הקומפיז פיוז’ן, אחרי כמה דקות כבר הייתי בקיא בכל רזי קיצורי הדרך המקשיים והשטויות של קומפיז פיוז’ן והשימוש החל להיות קל ואינטואיטיבי, אשכרה מצאתי תוכלת מעשית בשטויות היפות, כמו לעשות זום אין לתוך המסך, לגרור את העכבר לפינה הימנית כך שכל החלונות על הדסקטופ נפרשים לי מול העיניים (הרבה יותר נוח מאלט טאב), שלא לדבר על כתיבת כתובות אש על המסך.

בקיצור, עברתי, ואני ממליץ בכל הלשונות (יש לי אחת על כל פאה של הקוביה. שגם אליה התרגלתי, לפני זה לא הייתי עובד על דסקטופים שונים, אבל המעבר פה הוא יותר פשוט: גוררים את החלון הצידהו לא צריך להתעסק עם תפריטים).

ואסור לשכוח דברים חשובים: במשך חצי מכתיבת הפוסט הזה ירד לי גשם על המסך

היה כיף.

בבית הספר במכללה שלי יש הרבה מוצגים מוזיאוניים: לוח אם של XT עם מעבד 8086 עליו, היט סינק ענק שאנחנו לא יודעים מאיפה הגיע, וג’ויסטיק משנות התשעים המוקדמות שתלמיד הביא פעם בשביל לשחק על מחשבי ה486 החדישים שהיו במעבדה באותם ימים.

היום הסב אחד החבר’ה את תשומת ליבי לפריט חדש. מה זה? הסתכלתי, מכשיר כלשהו מכוסה בפלסטיק חום שקוף. הרמתי אותו, ולעיני נגלה הIMI 7720:

דיסק קשיח גדול בעל נפח עצום, כמעט בלתי מוגבל, של 10Mb שנועד לשרת את רשת המחשבים של מעבדת האלקטרוניקה המתקדמת שהוקמה אי שם בשנות השמונים. את ההתלהבות שהוצתה בי לא הצליחו שאר בני הכיתה להבין, מיד ביקשתי רשות מהמורה של השיעור הבא לאחר לשיעור והלכתי הביתה להביא את המצלמה, והתוצאות לפניכם.

רק להמחיש את הגודל של המפלצת הזאת, כל אחד מהדיסקים האלה בצבע נחושת גדול פי אחד וחצי מדיסק CD-ROM.

על מנת לשלוט בכל המידע צריך מערכת בקרה חזקה. היא נמצאה בתחתית הדיסק:

הלוח הירוק שאתם רואים גדול במעט מלוח אם מודרני ממוצע.

הראש הקורא של הדיסק, עוקם ונשבר, כנראה על ידי איזה תלמיד משועמם במקום שהוא היה בו.

שימו לב למעגל הגדול ששולט על הראש ועל האלקטרומגנט (אני חושב שהביאו אלינו את הדיסק בשביל לפרק את הסליל של האלקטרומגנט, אבל אני לא בטוח).

החלק האחורי של הדיסק. שימו לב למחבר האדום, אני חושב שמשם קובעים אם הוא פריימרי או סקנדרי.

מוצר מוזיאוני נחמד שהצית את אהבת הגאדג’טים שלי

צ’או!

אני חובב לולקטים מושבע כבר זמן רב, מאז שמתן חברי הטוב יצר את זה:

הלולקאט הראשון שראיתי אי פעם, אחחח ימי רד בורד העליזים!
יש לי בנטוויבז קטגוריית ריסוסים שלמה של תמונות של Man’s second best friends (ביטוי שלי, כולם לסגוד!) עם כיתובים משעשעים.
בICHC יש איזה קטע עם אריות ים והbucket שגנבו להם, (you took mah bucket!), ורציתי לראות מאיפה זה התחיל.

חשבתי לחפש באתר, אבל מה, אין אפשרות חיפוש! אאוטריג’ס! בושה וחרפה! כמובן שמייד הסתכלתי למטה וראיתי שהאתר עובד על וורדפרס, אז שינסתי מותניים, הלכתי לבלוג וורדפרס אחר, כלומר הבלוג הזה, וכתבתי בחיפוש bla bla bla.

מיד גיליתי שמחרוזת החיפוש בוורדפרס נראית ככה:

http://yoursite.comnetorg/index.php?s=***_SEARCH QUERY_***&submit=

שינסתי מותניים והקלדתי את הכתובת:

http://icanhascheezburger.com/index.php?s=bucket&submit=

קיבלתי שבעה דפים עם תוצאות חיפוש, הלכתי לדף שבע, גללתי לתוצאה האחרונה, והנה תמונת הbucket הראשונה בהיסטוריה האנושית בכלל ובICHC בפרט:

(וקישור לפוסט עצמו)

אם מישהו מכיר אזכור קודם לMAH Bucket, שיגיד
יאאאאאאא!!!!!
(עוד פוסט חסר טעם ותועלת שוחרר)

חיינו מלאים בכפתורים שונים ומשונים. אנו מדליקים את האור, מדליקים את הדוד, מדליקים את הגז. התוצאה היא שלפעמים אנחנו שוכחים לכבות. בשתיים מתוך שלוש מקרים אנחנו מקבלים חשבון חשמל מנופח, ובמקרה השלישי מתפוצץ לנו הבית.

גם במחשבים אנחנו לוחצים כל היום על כפתורים שונים ומשונים, רק על העכבר יש שלושה כפתורים שאחד מהם מסתובב, ועל המקלדת יש לנו 128 כפתורים ששימושיותם מוטלת בספק.

אז מה עשה בחור אחד? יצר ממשק ללא כפתורים. כן! לא צריך ללחוץ יותר!

האתר באמת משעשע, שווה ללחוץ (אהההההה שמתם לב למשחק המילים? נכון מדאים? נכון מאמם? נכון אדיוטי לחלוטין? אה אה אה! )

ועוד דבר:

מחקר חדש קובע: ככל שמשחררים יותר פוסטים מתקבלות יותר תגובות.

מחקר חדש, שבוצע עבור ”מרשתנט“ על ידי פרופסור הוגרדן ופרופסור פיינשטפאן (הבירות קרויות על שמם, לא להפך) ממכון מקסימגלון לגילוי איטי וכאוב של המובן מאליו גילה שכאשר שחרר עפר מוסטיגמן מספר פוסטים קטן (בתקופת ”הקיפאון”) כמעט ולא היו תגובות בבלוג, אך כאשר שחרר עפר מוסטיגמן מספר חסר תקדים (!!!!!!!!!) של פוסט (!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!) כל שבוע (!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!) עלה מספר התגובות באופן מעריכי והגיע למספר חסר התקדים (!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!) של 15 תגובות לפוסט (!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!).

המחקר גם גילה שאין חשיבות לאיכות הפוסטים או לתכנם, כי הפוסטים במרשתנט טיפשיים, משוללי הגיון, תפלים ולא חדשניים.

ממקורות המקורבים לעפר מוסטיגמן נמסר שהוא ישקול להתחיל לכתוב פוסטים לעיתים קרובות יותר.

אי אפשר לאמר עלי שאני חובב גיטרות מושבע. אני מחלטר קצת על גיטרה ויש לי אחת שלא נגעתי בה כבר כמה שבועות, ובכל זאת, כשמגיעים לאתר כזה אי אפשר שלא להתמוגג.

באתר מוצגות גיטרות אקזוטיות מסוגים שונים, מאוד מאוד משעשע

ואפרופו גיטרות: אני הולך הערב להופעה של בצפר בברבי ת“א. מי שלא בא, המממ… שום דבר לא יקרה לו. אבל הוא אדיוט.

כמו כל שנה גם השנה יתקיים השנה אירוע אוגוסט פינגווין של עמותת המקור. הוא יתקיים ביום שישי העשירי באוגוסט (איזו הפתעה!).

השנה הוא יהיה בסימן לינוקס בממשל, ואני מצפה שיהיה מעניין.

אבל השנה יש הבדל אחד, משמעותי מאוד, גדול מאוד וחשוב מאוד שישנה את פני הכנס.

אני לא מדבר על ההצגה המשעשעת של הOLPC שצפויה שם, על החדרת מכונות מבוססות תוכנה חופשית למערכת החינוך, ואפילו לא על דברי הפתיחה המרגשים שישא שחר שמש.

אני מדבר כמובן על העובדה שהשנה אני אהיה שם!

אז בואו גם, ותראו שגם ב40 מעלות ו90 אחוזי לחות פינגווינים יכולים להתקיים!

כמו שאתם יודעים או לא יודעים, יש לי חלונות מותקן בVMWare, פשפשתי פה, חיפשתי שם, ומצאתי ת חלון ההגדרות הזה:

מגיעים לזה דרך run->msrealconfig

לא בטוח איפה זה בויסטה.

(עוד כמה דברים משעשעים כאן)

אחותי שלחה לי את הסרטון הזה.

מקסים

טוב, לפני בערך חמש דקות, בשעה טובה ומוצלחת, אני רשמית אחראי למעשי בכל אספקט של החוק (חוץ מאפשרות לרוץ לכנסת, זה בגיל 21).

מחר בשעה 15:25 יורדו הדגלים לחצי התורן, 18 שנה מאז נולדתי.

צ’ירז!

(ברכות, מתנות והקרבת בתולות [נא למסור את הקורבן חי] יתקבלו בתגובות. הקו נמתח בהצעות נישואין, שיתקבלו בברכה דרך אגב.)
(כן אני יודע שאני צומי.)

אמא שלי היא לא טכנופובית, בניגוד לכמה מבני המשפחה האחרים שכל האיברים שלהם מתפחמים כשהם רואים שבשורת משימות שלי יש כוכב במקום ”התחל”. אבל למרות זאת היא עדיין משתמשת בחלונות ובאיכספלורר.

כלומר, עד היום.

אתמול סידרתי לה משהו במחשב (חיבור לשרת VPN ע”מ להתחבר למחשב שלה בעבודה) ועל הדרך הצעתי לה להוריד פיירפוקס והיא הסכימה להתקין לנסיון (”רק אל תמחק את האקספלורר”).

התקנתי, היא לא התלהבה. התקנתי לה את התוסף של הג’ימייל, היא אמרה שזה נחמד. היא שמה לב לעניין של הטאבים, היא מעט התלהבה.

אבל השיא היה כשהראתי לה שאפשר לשנות את גודל הפונט, היא עברה באופן רשמי להשתמש בפיירפוקס, והיא גם הולכת להציע למקום העבודה שלה שישתמשו בפיירפוקס במקום איזו תוכנה שהם משלמים עליה הרבה מאוד כסף עבור אנשים עם בעיות ראיה (שזה בכלל טפשי, יש בחלונות תוכנת ”זכוכית מגדלת“ תחת התחל-> עזרים-> נגישות->זכוכית מגדלת).

בסוף הבשורה תגיע לכולם

ובנושא אחר: אני יוצא לטיול שנתי לאילת מחר בבוקר ועד יום שלישי בערב, עד אז אני לא אכתוב, אני מבקש שלא תפגעו בעצמכם או משהו כזה, זה מאוד יצער אותי

אתמול סיימתי עם הפסיכומטרי, הלך לי ממש ממש טוב חוץ מפרק כמותי אחד שלא סיימתי (שבטוח לא היה פיילוט כי היו לי שני כמותיים, אבל מילא…).

את כל שאר הפרקים סיימתי ב18-22 דקות, פשוט הלך לי חלק.

כשסיימתי את הפרק האחרון (פרק מילולי, תוך 18 דקות- הכי מהיר, נראה לי שבגלל שני החטיפים שאכלתי ישר לפניו, שהעירו אותי לגמרי).

עשיתי, מאוד מאוד בשקט, הרבה מחוות של שמחה עד שקלטתי שהדודה מסתכלת ישר עלי ולא מבינה מי זה האדיוט שיושב שם ומנפנף באגרופים לעבר תקרת הקלקר של גילמן.

אחחחח כמה אני שמח שזה מאחורי

(לא התכוונתי לכתוב על זה פוסט, אבל אז אמרתי שהרמה של הבלוג לא משהו גם ככה)

תמיד שאני שומע אלבום חדש של להקה שאני ממש ממש אוהב אני קצת מפחד, כי אני מפחד מהמטאליקה סנריו- שהלהקה תתחיל לעשות חרא של מוזיקה ולבייש את צעירותה.

אותם פחדים היו לי עם הדיסק החדש של Blind Guardian, שנקרא A Twist in the Myth שאת היציאה שלו פספסתי בחודש בגלל העבודה והלחץ של הפסיכומטרי.

הצמרמורת של החשש התחלפה באקסטזה ששמעתי את הדיסק, פשוט תאווה לאוזניים.

מומלץ בחום.