מרשתנט

הבוקר חזרתי משבוע בלונדון. השבוע הזה היה הטיול לפני צבא שלי ומאוד התרגשתי לפניו. נהנתי מאוד מהטיול, עשיתי הרבה דברים, זה היה שבוע נפלא

השבוע שהיה בנקודות

• אכסניה- הייתי בSt. Christopher’s Inn בקמדן טאון כמו בשנה שעברה. היה מגניב כמו בשנה שעברה. באכסניה יש פאב למטה והוא די פופולארי גם בין תושבי האיזור. מומלץ.

• אוכל טבעוני- מה אני אגיד לכם, תענוג. למזוכיסטים. היה אוכל טבעוני תחת כל עץ רענן בלונדון, רק מה, קשה למצוא עצים רעננים. יש כמה עצים בהיידפארק, אבל תחתם יש רק דוכנים של הוטדוגס. המסעדה הטבעונית היחידה הראויה לשמה נקראת Food For Thought ברחוב Neal ליד טוטנהם קורט רוד. המקום נחמד מאוד- אכלתי שם את הקוסקוס הטעים הראשון בחיים שלי, וזול מאוד- אכלתי צלחת מפוצצת בדברים + קערה מפוצצת בעוד משהו ב7 וחצי פאונד, שיחסית למחירים של לונדון זה מצויין (זאת גם המנה הכי יקרה בתפריט, זה מה שקורה שאומרים למלצר לתת לך מה שהוא ממליץ. אבל גם אני ממליץ.). בשאר השבוע אכלתי מנות משניות בכל מיני מקומות שונים, כולל הסנדוויץ‘ הטבעוני של האכסניה שכולל עגבניה, חסה ובצל שאלוט בג’בטה גדולה. עם קצת חרדל וקטשופ זה יוצא טעים. ניסיתי לאכול פלאפל בכל החנויות ”קבב“ שיש תחת כל ערבי רענן (וזה דווקא יש הרבה שם), שזה אומר שווארמה. בכל חנות כזאת יש להם פלאפל, אבל לקרוא לזה פלאפל זה פשע נגד הפלאפליות הכי גרועות בארץ. הפשע הראשון זה הפיתות שלהם: דברים דקים שלא מסוגלים להחזיק אפילו כדור אחד, קרועים לגמרי תחת הדברים שהם דוחפים לתוכם ולכן הם מגישים אותן עם סכין ומזלג בתוך אריזת קלקר, דבר שחותר תחת כל קונספט הפיתה. אך פשע זה מתגמד לעומת שני הפשעים העיקריים: החומוס והפלאפל. אל החומוס נחזור בהמשך. את כדורי הפלאפל הם הכינו כנראה בארץ מוצאם, ממנה הגיעו בדרך קשה שהזיקה רבות לפלאפל שלהם, אך הם לא ויתרו. הם שחו באוקיינוס, והפלאפל נרטב, אך הם לא הפסיקו. הם הלכו במדבר, ונכנס אל הפלאפל חול, אך הם לא ויתרו. לא היה להם אוכל, אפילו לא חומוס, שגם אליו נגיע עוד מעט, אך את הפלאפל הם לא אכלו, כנראה מכיוון שיש להם שכל. כשהגיעו לבריטניה, החליטו שימכרו את הפלאפל שהביאו ממולדתם לאדיוטים שיהינו לקנות אותו. לכן (ומהשלב הזה את הכל ראיתי קורה) כשמגיע מישהו ומבקש פלאפל הם מורחים בפיתה חומוס (שעוד שניה נגיע אליו), וכדי שלא יאכלו האדיוטים פלאפל קר, הם מכניסים אותו למיקרו, שם הוא נזכר בכל הפשעים שנעשו נגדו ברגעיו האחרונים כאשר הקרניים מחממות חלקים ממנו ומשאירות חלקים אחרים קרים כקרח. אח”כ מוציא המהגר שבע המסעות את הפלאפל ושם אותו בפיתה ומתעלל בגופה: מועך את הפלאפל המסכן ששרד את כל הדרך ממהשלאיהיהסטן בעזרת כף ומוסיף סלט עבש. והנה הגענו לחומוס. גם החומוס, שהיה גורם לאבו שוקרי המקורי לרוץ בבעתה ולהתאחד עם אחיו בחזרה כנגד הרעל שמוכרים במערב בתור חומוס, ידע ימים טובים יותר. פעם הוא היה בקופסאת שימורים כמו שאר החומוס באנגליה, אבל מאז עברו שבועות וכבר הרבה זמן הוא נמצא במגש מתכת קטן, בו הוא מבלה לפני שיאכל. על מנת להגן על עצמו מהקור הלונדוני בלילה ומהשמש האביבית הקופחת עליו ביום, גידל החומוס מעטה חיצוני קשה כאגוז שאותו פיצח המוכר ביד קשה בעזרת הכף שלו, ושם אותו על הפיתה הדקה וריסק עליו פלאפל. על השאלה ”האם הכנת את החומוס לבד“ הוא עונה בלבביות ”בוודאי”, על השאלה ”כמה זמן החומוס בחוץ“ הוא עונה בכנות ”לא יותר משעה“ ועל השאלה ”האם יש לך טחינה“ הוא מרחיב ”כבר יש בפנים, זה חלק מהמתכון”. אחרי שסיים להרעיף עלי בשקריו, ישים מזלג בתוך הקלקר, שהרי אי אפשר לאכול את הפיתה כמו שצריך, ויגבה מחיר מופקע.

• סצינת המטאל- שמעו, אני לא אוהב לירות קלישאות, אבל יש לנו ארץ נהדרת. אנגליה מארחת כל שנה את אחד מפסטיבלי המטאל הגדולים, Download שמו, שהקהל בו משתגע. אבל נראה שהקהל שם והקהל לונדון הם שני קהלים שונים, מכיוון שהקהל בלונדון גרוע. אין להם על מה להתלונן: יש כמה אירועים בשבוע במועדונים סבירים, יש להם להקות טובות ובאות אליהם להקות מחו”ל שנותנות לקהל הלונדוני מחמאות שלא מגיעות לו. בעיתונים שמחלקים בכניסה לרכבת התחתית מפורטות כל ההופעות שיש באותו יום בסוף העיתון וביניהן הופעות המטאל, דבר שמעולם לא היה קורה בארץ. ההופעה הראשונה שהייתי בה הייתה ביום שני, הופיעו בה להקת הפרוגרסיב מטאל Latitudes המקומית המשובחת, להקת ההארדקור בעלת הווקליסטית הש-ו-ו-ה, המתוקה, והמצחיקה אך לא כל כך טובה Rolo Tomassi, ולהקת המטאלקור האמריקאית שנמצאת בעיצומו של סיבוב הופעות באירופה, שהיו ההדליינרים בערב זה, Horse The Band. ההופעות היו טובות. אפילו להקת ההארדקור, שגם לא הייתה הטעם שלי וגם את מה שהם עושים לא עשו כל כך טוב נתנו בראש ולהקת הפרוגרסיב הבריטית (וחסרת הווקאליסט! מאוד מעניין!) נתנה הופעה לפנים. אך הקהל, כמי שחולק את עיר מגוריו עם אליזבת‘ השניה, התנהג כמו שהייתי מצפה מהמלכה להתנהג: לא עשה רעש ולא עשה בלאגן. אתם בהופעת מטאל! תעשו פוגו, תצרחו, תרקדו, תעשו הדבנגינג! אל תעמדו כמו גלמים (המופרעים שביניהם הזיזו קצת את הראש) ותמחאו כפיים בסוף השיר, אתם לא בפאקינג הצגה! אם איבדתם כמה שיניים בפוגו ושברתם איזה רגל או שתיים אני מרשה לכם למחוא כפיים. בשביל הבחורה גם כמה צעקו. רק שעלו ההדליינרים, Horse The Band, העסק התחיל להיראות כמו הופעת מטאל. זה התחיל בפוגו העצוב ביותר שראיתי בחיים שלי, שנראה כמו גוש של זקנות, אבל בערך במחצית ההופעה התפתח בחלק אחר של המועדון פוגו רציני. חברי הלהקה עשו כמה פעמים קראוד סרפינג שהיה מוצלח בכל הפעמים מלבד אחת, ששלחה את הסולן היישר לרצפה מקפיצה אמיצה מאוד מהבמה שסופה לא תפס אותו אף אחד. האסוציאציה שלי הייתה שהבריטים מוכנים לעשות קצת רעש בשביל הדוד שהגיע כל הדרך מאמריקה. ההופעה השניה שהייתי בה, ביום חמישי, הייתה של ארבע להקות, שתיים טובות ושתיים גרועות שרק את שמותיהן של הטובות טרחתי לזכור: הראשונה הייתה Shadow Aspects והשניה, שהייתה ההדליינרית, נקראה From The Ashes. שתי הלהקות האחרות היו ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש גרועות, אך כנראה שלחבריהן יש הרבה חברים, כי שתי הלהקות הביאו איתן שני קהלים נפרדים וזהים לגמרי של בנות צורחות (החברות של חברי הלהקה וחברותיהן, לפי מה שהבנתי משיחה עם אחת מהן) שלא אהבו בכלל מטאל. מה שיצא מזה שבהופעות הגרועות היה קהל שנראה כמו קהל שיכול להלום את בריטני ספירס. שימו לב, בכל הערב, הקהל היחיד שהריע היה קהל שלא באמת אהב את המוזיקה אלא בא רק בגלל היכרות עם החברים. בהופעה הזאת הייתה קרן אור קטנה, למרות שלא היה פוגו נורמאלי כמו בסוף ההופעה של Horse The Band, נראה שיש שם זרעים של מטאליסטיים נורמאלים, היו שם עוד שלושה חבר’ה חוץ ממני שרצו לרקוד, עשינו הדבנגינג בשתי ההופעות הטובות (שניים מהם עשו גם באחת ההופעות הגרועות, שהם אהבו, לטענתם) וגם מיני-פוגואים קטנים אך טובים.

• אלכוהול- הייתי אומר ששתיתי בירה כמו מים, אך בשבוע הזה שתיתי אולי שתי כוסות מים וכמה כוסות קולה. לעומת זאת שתיתי ביום הכי יבש שלוש בירות וביום רווי האלכוהול ביותר (זה היה שישי בערב) 12 בירות אני אהבתי את הבירות Becks וJohn Smith’s.

• אנשים- נסעתי לבד, אך טיילתי ביחד עם המון אנשים מעניינים. ביום הראשון והשני עם שני בחורים קנדים, ביום השלישי והרביעי עם בחור איטלקי אחד מגניב מאוד בשם ניקולה. ביום החמישי עם שתי אמריקאיות נחמדות, ביום השישי עם חבורה שמנתה אירי, קנדי, ושני אמריקאים (שכולם יודעים לשתות כמו שצריך ) ואת היום השביעי ביליתי עם מתכננת ערים אוסטרלית ומהנדסת אווירונאוטיקה צרפתית (שתי בחורות מגניבות ביותר וגם חכמות מאוד). עוד חלקי ימים וחלק נכבד מהלילות ביליתי בחברת אנשים מגניבים אחרים. זה קרה בזכות שני גורמים: הראשון הוא שהגעתי לבד, אז הייתי צריך לפגוש אנשים לטייל איתם ולעשות איתם דברים, והשני הוא האכסניה, שסיפקה את האנשים ברשימה ואת מירב האנשים שאיתם ביליתי ולא מוזכרים בה.

• רכבת תחתית- טוב, אחרי הכל אני גיק, ואני חייב לספר את זה: קניתי כרטיס שבועי לרכבת התחתית לאיזורים 1 ו-2, ולמרבה הפתעתי קיבלתי מין חתיכת פלסטיק ללא שום פס מגנטי. לכששאלתי לפשר הדבר אמרו לי לקרב אותו למין עיגול צהוב על השער האוטומטי- הכרטיס מכיל שבב RFID ולכן לא צריך להוציא אותו מהארנק בשביל להיכנס לרכבת, רק להעביר את הארנק שמכיל אותו מעל לעיגול הצהוב הזה. אם הארנק בכיס הימני אפילו לא צריך להוציא אותו, אפשר סתם להישען על העיגול, למרות שאני מניח שזה לא נוח לאנשים פחות גבוהים ממני. הכרטיס גם ידידותי לסביבה- כאשר רוצים לחדש אותו או לקנות כרטיס מחוץ לאיזור שאליו קנית (כמו לשדה התעופה למשל) נותנים את הכרטיס לקופאי או שמים אותו על העיגול במכונת הכרטיסים, והכרטיס ”נטען“ במידע המבוקש (כמובן שהכרטיס עצמו לא נטען אלא המחשב זוכר את המספר ויודע שמגיעות לו הנסיעות, שבב RFID לא יכול לזכור, הוא רק משדר מספר שנצרב בו במפעל כאשר משודרת אליו קרינת רדיו בתדר הנכון). מגניב ביותר.

• מועדונים- שתי ההופעות שהייתי בהן היו באותו מועדון- הUnderworld בקמדן טאון. חוץ מזה הייתי בשני מועדונים בשישי ובמוצאי שבת- הראשון הוא Electro Forum, גם הוא בקמדן טאון, שבו יש מוזיקה מסוגים שונים, בעיקר מטאל ”רך“ ונו מטאל (ניצלתי את הזמן שבו שבו שמו נו מטאל בלהתחיל עם בחורות ). יום אחר כך סחב אותנו אחד הבחורים האמריקאיים למועדון שנקרא Bar Academy באיזלינטון, מקום שהמוזיקה שבו היא פופ ורוק מתקופות שונות. המוזיקה שבו לא הייתה זבל, למעשה לא היה שיר אחד שאני יכול להגיד עליו שהוא לא מוזיקה כמו מרבית הדברים הלועזיים שנשמעים ברדיו בארץ- היא פשוט הייתה לא מסוג המוזיקה שאני אוהב, אבל מאוד נהנתי במקום בגלל האנשים הנחמדים (שאמנם היו מעט יותר מבוגרים ממני) והאווירה המצויינת שהוא משרה.

• פרטיות- 1984 מתרחש בלונדון. ב2008 כל סנטימטר ברחוב מכוסה על ידי מצלמה אחת לפחות, וברכבת התחתית על ידי שלוש לפחות. מטריד ביותר.

דברים ראויים לציון

• הייתי באולפני אבי רוד, אך לא זכיתי להצטלם חוצה את מעבר החציה המיתולוגי מכיוון שלא לקחתי מצלמה והבחורה שהייתי איתה שם הייתה גם היא חסרת מצלמה.
• השוק בקמדן טאון הוא אחד המקומות הכי מגניבים בעולם. קניתי שם דברים נהדרים ואפשר להתמקח עם הסוחרים עד שהם נותנים לך דברים בפרוטות- לדוגמא, ז’קט אחד עלה 20 פאונד. התחלתי להתמקח עם המוכר, יצאתי משם לבוש בז’קט וכיסי קל אך ורק ב5 פאונד. באחד המקומות לאחר שסיימתי להתמקח עם המוכרת היא שואלת אותי אם אני במקרה ישראלי, כששאלתי אותה איך היא ידעה היא ענתה לי בפשטות ”You people know how to haggle“. בין הרכישות היותר אדיוטיות שלי: דגל פיראטים (גוגולת עם X מעצמות, תלוי עכשיו אצלי בחדר) וצמיד ניטים (לא מעור כמובן).

בקיצור, היה כיף.

טוב לא עדכנתי כבר הרבה זמן ות‘אמת שגם עכשיו אין לי נושא ספציפי לכתוב עליו, פשוט מציקים לי אנשים שאני אעדכן.

יש סיבה טובה מאוד שבגללה נעלמתי לחודשיים מהפעילות האינטרנטית בכלל ומי שרוצה לדעת אותה יכול לדבר איתי, אולי אשתף בה אותו.

בזמן שלא הייתי קרו הרבה דברים שעקבתי אחריהם בצורה מרופרפת, סגירת הגלוב עשתה לי עקצוץ באצבעות לחזור ולהגיב, אבל גיליתי שהניתוק הזה היה טוב בשבילי ולא רציתי להפסיק.

עכשיו אין לי כל כך על מה לכתוב אז אספר לכם על דברים שקרו לי בזמן האחרון באופן לא כרונולוגי ולא קוהרנטי.
נפתח באסון זוטא: ההארד דיסק 1TB שלי הלך ואיתו 700GB מידע ללא גיבוי (ולכל החכמים: אין לי איפה לגבות 700GB. הקבצים החשובים של עודה ודברים אישיים היו מגובים בחלקם). את רוב אוסף המוזיקה שיחזרתי ואת אוסף הסדרות והסרטים שיחזרתי בחלקו, אבל דיסק חדש לא קניתי, לכן אין מקום להכל. אני עובד עכשיו מהלפטופ (שעפו לי ממנו המקשם ב‘ וס‘ וסיוט להקליד אותם על הגומי שמתחת למקש אבל מילא).

סיימתי את כיתה יג‘ ואני לא מתכוון להמשיך ליד’. בבחינה על הפרוייקט קיבלתי 100 והייתי בחינה מצחיקה מעט, אם יבקשו אספר עליה בפוסט נפרד או בתגובות.

חופשת הפסח (טוב נו לא חופשה כי לא היו לימודים, פשוט פסח) הייתה אחד השבועות הנחמדים בחיי, בימים הייתי בים ובלילות בהופעות, מאוד נהנתי!

כבר שנה כמעט אני מתנדב בעמותת אנונימוס, אך בחודשים האחרונים אני עושה זאת ביתר שאת: לפחות פעם בשבוע דוכן הסברה ולפעמים סיורים. הפכתי כבר הרבה לצמחונים וטבעונים

ב26 למאי אני מתגייס לצבא התקפה לישראל. אני כבר שומע את הדי מכונת התספורת באופק. ביום ראשון אני יוצא לטיול לפני צבא ללונדון שבה הספקתי להיות רק יומיים כשהייתי באנגליה ואני רוצה לחזור לשם להשלים את החסר.

זכרו: טלה זה טרו. מה שאינו טרו אינו טלה, אך מה שאינו טלה אינו בהכרח לא טרו.

צ’או!

כולם מכירים את חוק הצנזורה וחוק האח הגדול.

אבל רק לחוק לאיסור על שימוש בסמלים נאציים (זהירות קלינגר) עוד אין שם. אני ממליץ על:

חוק גודווין!

ויפה שעה אחת קודם.

לאחרונה הגיעו למערכת בלוגיש תלונות רבות על כך שאנחנו לא עונים למיילים, ותמיד כשבדקתי את המייל של בלוגיש לא מצאתי את המייל המדובר. בימים האחרונים התגלתה הבעיה: בחלק מהדפים בבלוגיש, ביניהם הדף הראשי, הופיעה כתובת דואר אלקטרוני לא נכונה, בעוד שאנחנו בדקנו את המייל של בלוגיש שאליו כמובן לא נשלחו המיילים.

כאשר בלוגיש ואינדיווב התאחדו נטשתי את הכתובת ofer@blogish.co.il ופתחנו תיבת מייל בג’ימייל שאותה קל לנהל ביחד: blogishmail@gmail.com. הלינק לכתובת הזו הופיעה באתר והכל היה בסדר.

בתשיעי ליולי השרת שלי, עליו מאוכסן בלוגיש, נפרץ. ניתן לקרוא על זה בגלוב, שגם הוא היה אז בשרת.

בעקבות הפריצה נמחקו חלק מהקבצים של העיצוב שבו היו הלינקים והעלתי גיבוי שהיה אצלי על המחשב. בצורה מוזרה, בגיבוי חלק מהקבצים היו עם הכתובת הישנה וחלק עם החדשה, כך שהמשכנו לקבל מיילים לכתובת החדשה ולכן לא שמנו לב לבעיה. בימים האחרונים הוסבה תשומת ליבנו לכך ומייד החלפנו את הכתובת בחזרה והפוסט הזה פורסם. בשעות הקרובות ישלח באופן אישי מייל לכל אחד מהאנשים ששלח מייל ולא נענה.

אנו מתנצלים מאוד על התקלה שנגרמה, ואנו רוצים להבטיח לכם: לא הייתה לנו שום כוונה להתעלם מאף אחד. המייל שבאתר היה שגוי.

בברכה,

עפר מוסטיגמן ויעקב שיש.

יש לי אח גדול ברדמונד, וכמו כל אח גדול הוא מאוד דואג לאחיו הקטנים.

רק מה, יש לו כ”כ הרבה אחים קטנים והוא רוצה לדעת בכל רגע נתון מה מצב הרוח שלהם, והטלפונים שלו ”מה שלומך?“ ”הכל בסדר?“ ”מישהו מעצבן אותך? רק תגיד אני אבוא לתת לו מכות!“ עלו לו בחשבון טלפון ואפילו שעבר מבזק להוט והעביר את הסלולארי שלו לחברה אחרת וכל זה עם הישארות באותו מספר וחתימה על חוזה מיוחד עם הנחה ענקית בהתחייבות ל36 חודשים הוא עדיין קיבל חשבון טלפון מנופח, כי מה לעשות, כולנו אחים קטנים שלו.

מה עשה האח הגדול? ישב, חשב, ומצא פטנט!

”אהא!”, אמר האח הגדול, ”למה שאני אתקשר אל אחי הקטנים והמסכנים ואפריע להם בזמן העבודה? אני פשוט אתקין חישנים מסביב להם במשרד, במחשב, ובכלל בסביבה שלהם ואדע כל הזמן מה קצב הלב שלהם ואיזה פרצופים הם עושים”. אחרי עוד קצת מחשבה אמר האח הגדול: ”אני לא אטרח בעצמי לבדוק את כל החיישנים, כי אני גר רחוק, ברדמונד, ויקח לי הרבה זמן לבוא עד לאחשלי ולשמח אותו. אני אתן את המידע הזה לבוס של אחשלי, שגם הוא אחשלי, ואם אחשלי יהיה עצבני הוא יפטר את אחשלי, וככה אחשלי אף פעם לא יהיה עצוב כי הוא ידע שאם הוא יהיה עצוב הוא יפוטר ולא יהיה לו אוכל לתת לילדים שלו, אחייניםשלי”.

האח הגדול מרדמונד חשב שכזה פטנט טוב, שכדאי שהוא ילך מהר מהר לרשום אותו, כי הוא חשב עליו ראשון, והרי כולם אוהבים לשמח את האחים הקטנים שלהם ויגנבו לו את הרעיון. אז הוא רץרץרץ למשרד הפטנטים, ועל הדרך רשם עוד 7000 פטנטים, כי אם הוא כבר שם, למה לא להגביל קצת את שאר העולם מלעשות משהו.
אחשלי: יש לי חדשות בשבילך! הפטנט הזה בכלל לא שלך. קוראים לו טלסקרין והוא נמצא בשימוש נרחב כבר משנת 1984. ג’ורג‘ אורוול יתבע אותך, תשיג עו”ד.

זכיתי לכבוד גדול (שממש לא ציפיתי לו, לא חשבתי שעומר טרן קורא את הבלוג שלי) ועומר טרן ענה לפוסט שלי. אז שאני לא אחזיר טובה?

בסופו של דבר המסקנות של שנינו זהות (חוץ בעניין הקוד הפתוח, שאליו אגיע בסוף), אך הוא חולק על כל אחד מהדברים שאמרתי נו, אף אחד לא מושלם (חוץ ממני כמובן ).

טרן מציג תסריט שבו אדם מוחק את עצמו ממאגר טביעות האצבעות ומצביע מספר פעמים בלתי מוגבל. מה שטרן שוכח הוא שיש לנו שני מאגרים: מאגר ההצבעות (מספר הפעמים שהצביעו לכל מפלגה) ומאגר המצביעים (מספר טביעות האצבעות שהצביעו). כלומר גם אם בן אדם מצביע כמה פעמים המערכת תצביע על כך שהיו זיופים, כלומר במקרה שתוצאות הבחירות הוטו בצורה דרסטית ע”י מחיקה חוזרת ונשנית של טביעות אצבעות מהמאגר הארצי או ע”י הוספת קולות דרך פריצה למערכת המקומית בקלפי ניתן יהיה לדעת שזה קרה ובמקרה הגרוע ביותר לקיים בחירות חוזרות.

דבר נוסף שעומר תוקף אצלי הייתה ההצעה שלי לא לשמור לוג של זמני ההצבעה שמוצלב עם ההצבעה למפלגה. אני לא מבין מה הבעיה פה: הרי גם היום לא ניתן לשדך את הנתונים האלה כי המעטפות מתערבבות בקלפי. אתה יכול להגיד שמעטפה שנמצאת למטה הגיעה קודם. אבל אתה לא יכול לדעת למי הצביעו מתי. גם לגבי מי הצביע מתי אי אפשר לדעת כי ברשימה של הקלפי מסומן רק מי הצביע ולא מתי הוא הצביע.

עם זמן הספירה של שעה: אני חושב שכן. אני לא יודע אם עומר טרן נכח פעם בתהליך ספירת קולות אבל אני כן. התהליך לוקח בכל קלפי כשעתיים, בהם הקולות מוצאים אחד אחד, כל אחד מחברי הועדה והמשקיפים בוחן את הפתקים והם נספרים ברשימה כפולה. אח”כ כל המעטפות והפתקים מועברים לועדת הבחירות האיזורית, שם התהליך מתבצע עוד פעם ואם יש סתירה בין הספירות הוא מתבצע פעם שלישית. משם התוצאות כבר מוזנות למחשב (שם האוטומציה כבר נמצאת). בכל מחוז מבין השישה שיש בארץ יש מטה בחירות איזורי, נסיעה בתוך המטה לא לוקחת יותרמ שעה להערכתי ולמחשב לא יקח יותר מידי זמן לסכם את התוצאות. אולי הקלפיות מאילת יגיעו מעט יותר מאוחר למטה שבבאר שבע, אז שיקימו מטה גם באילת, ושיהיה שעתיים.

לגבי הביקורת של טרן על הקטע עם טביעות אצבע: בזה אני באמת לא מבין. אבל גם אם למדינה יש מאגר טביעות אצבע ניתן יהיה לדעת מי הצביע. המידע הזה זמין גם בשיטה הקיימת: בכל קלפי יש רשימה של מי מחברי הקלפי הזו לא הצביע. בכל מקרה ממני לא לקחו בצו הראשון טביעת אצבע, אבל יכול להיות שיקחו במהלך השירות. לגבי תקינה של טביעות אצבעות אני באמת לא יודע ולא מבין, אבל יש שימוש ברחבי העולם בטביעות אצבעות, אין צורך להמציא את הגלגל.

אך הטענה הכי חזקה של עומר טרן היא זו שמחלישה את הבסיס לכל השיטה שלי: שזה שהתחנות נפרדות לא אומר שבסליקה הסופית קוד שיוזרק לאחת התוצאות לא יגרום לשינוי תוצאות הבחירות. מה שטרן שוכח הוא שגם אם במערכת הסליקה המרכזית הוחדר וירוס, מכל הקלפיות שלא הותקפו יצא מידע נכון והוא נמצא על מדיית ROM, כך שאין דרך לשנות אותו, כלומר אם יתגלה שיש אי התאמה בין מספר המצביעים למספר הקולות ניתן יהיה למצוא מאיפה נכנס ה”וירוס“ ולסכם את כל שאר התוצאות. ניתן גם לשקם את התוצאות מהמדיה הפגומה אם היא נעשתה בשיטות מסויימות, לדוגמא: אם היא נצרבת בזמן אמת (כלומר, ברגע שהבן אדם הצביע המידע נצרב לדיסק) אז לפני הקוד שהוחדר אליו ואחרי הקוד שהוחדר אליו נמצאות תוצאות אמת (למרות שאי אפשר לסמוך על התוצאות שנמצאות אחרי הקוד. מה שכן, אם המערכת רצה גם היא מתוך ROM ומבוצע לה ריסט לאחר כל הצבעה לא ניתן לגרום לה נזק ארוך תווך בעזרת חומרה).

ועכשיו לעניין הקוד הפתוח: הסוגיה פה היא בכלל לא סוגיית אבטחה אלא סוגיה משפטית. על תהליך הבחירות להיות שקוף ב100% ולכל אזרח במדינה צריכה להיות שמורה הזכות לדעת כיצד הוא מתבצע. אם הוא מתבצע בתוך מערכת שלציבור אין גישה לקוד שלה אנחנו לא יודעים מה קורה בפנים, כלומר תהליך הבחירות אינו גלוי וידוע לציבור כפי שהוא צריך להיות. בכל מקרה, תהליך פעולה של מכונה יכול להיות מופשט בהרבה צורות כך שכל הדיוט יבין אותה. אם הוא יהיה פתוח ומתועד כמו שצריך, מספיק לקרוא את התיעוד ולא את הקוד על מנת להבין כיצד פועלת מכונת ההצבעה, אך צריך להיות קוד גלוי שיוכל להיבחן ע”י מי שיחפוץ בכך.

Well, thats it!

מקווה שלא שיעממתי אתכם יתר על המידה

עומר טרן כתב פוסט בבלוגו (המומלץ ביותר) בתגובה לפוסט ישן של קלינגר (אני ממשיך את הזנב הארוך…) בנושא מערכות הצבעה אלקטרוניות והאבטחה שלהן, וחשבתי לשחרר את מחשבותי בנושא.

טרן מציב דרישות אבטחה מהמערכת ולוקח דרישות שימושיות מסוימות כמובנות מעליהן, אחת מהן שכל אחד יוכל להצביע בכל קלפי.

הדרישה הזאת היא שמסבכת את אבטחת המערכת יותר מכל: מכיוון שהיא זו שדורשת סליקה מיידית של זהות המצביעים (ולא של הקולות). ללא דרישה זו ניתן לוותר על קישוריות כלשהי של המערכת: המצביעים מגיעים לקלפי, נבדקים מול מאגר המידע שלו, ובסוף היום המכשיר צורב דיסק או נלקח בעצמו למקום כלשהו שבו מתבצעת הסליקה. זה יאפשר תוצאות בתוך פחות משעה מרגע סיום הבחירות ויבטל את החולשה האבטחתית הגדולה ביותר שעליה מצביע טרן: ריבוי נקודות הגישה למערכת.

אם רוצים לדאוג שכל אחד יוכל להצביע בכל מקום ניתן ליצור שתי מערכות נפרדות: מערכת סליקת קולות, ע”פ המודל שהצגתי קודם, שתהיה מבוזרת כך שאי אפשר יהיה להרוס את כל הבחירות בכל המדינה על ידי פריצה למערכת אחת, ומערכת לזיהוי מצביעים שתהיה אחראית על כל שאנשים לא יוכלו להצביע פעמיים. גם אם מישהו יפרוץ למערכת הזו הוא יוכל לבטל את ההצבעה של מספר אנשים, הוא יאלץ לגייס מספר רב מאוד של משתפי פעולה שילכו להצביע מספר פעמים על מנת להטות את תוצאות הבחירות.

החיסרון של השיטה הזאת היא שעל ידי הצלבת הזמנים של ההצבעות ושל כניסת הקולות ניתן לקבוע מי המביע לאיזו מפלגה. לדבר הזה יש פתרון פשוט, והוא שלמערכות סליקת הקולות (אלה שמובאות למרכזי ועדת הבחירות בסוף היום) לא יהיה לוג של מתי הוכנס איזה קול (חשוב).

פתרון אלגנטי אחר הוא לא לזהות את המצביעים בכלל. מכיוון שבמדינת ישראל אין מאגר טביעות אצבעות (ואני מקווה שגם לא יהיה) ניתן להעביר למחשב שאחראי על מי שהצביע את טביעת האצבעות. האדם מגיע לקלפי, מראה לחברי הועדה תעודה מזהה כהוכחה שיש לו זכות הצבעה (על מנת למנוע הצבעת קטינים ואנשים שאינם אזרחים), שם את אצבעו על הקורא ששומר את תביעת האצבע שלו (ללא כל פרט מזהה אחר) בודק אותו מול מערכת הזיהוי הארצית ושומר אותו במערכת, כך אם הוא ילך לקלפי אחרת המערכת תזהה שהוא הצביע.

מערכת כזו שומרת על אנונימיות מוחלטת. לאחר הבחירות ניתן להשמיד את המאגר שנוצר. וכך השגנו שתי מטרות:

1. לא ניתן להגיד מי הצביע בחירות, מי הצביע לאיזו מפלגה ובכלל לקשר בין המצביעים להצבעות וכל אחד יכול להצביע בכל מקום
2. הקולות עצמם נמצאים במערכת מבוזרת שגם אם חודרים לתחנה אחת שלה תוצאות הבחירות לא מושפעות בצורה דרסטית.

אני בטוח שניתן לבנות מערכת כזאת שתהיה מאובטחת מספיק. אני לא בטוח שקיימת מערכת כזאת או שישום שלה פשוט, אבל אני לא אוהב את השלילה של טרן ושל יהונתן לגבי הצבעה אלקטרונית. מה שכן, אני מסכים לאמירה של יהונתן שהמערכת חייבת להיות בקוד פתוח (לאו דווקא חופשית) על מנת לשמור על שקיפות תהליך הבחירות.

חיינו מלאים בכפתורים שונים ומשונים. אנו מדליקים את האור, מדליקים את הדוד, מדליקים את הגז. התוצאה היא שלפעמים אנחנו שוכחים לכבות. בשתיים מתוך שלוש מקרים אנחנו מקבלים חשבון חשמל מנופח, ובמקרה השלישי מתפוצץ לנו הבית.

גם במחשבים אנחנו לוחצים כל היום על כפתורים שונים ומשונים, רק על העכבר יש שלושה כפתורים שאחד מהם מסתובב, ועל המקלדת יש לנו 128 כפתורים ששימושיותם מוטלת בספק.

אז מה עשה בחור אחד? יצר ממשק ללא כפתורים. כן! לא צריך ללחוץ יותר!

האתר באמת משעשע, שווה ללחוץ (אהההההה שמתם לב למשחק המילים? נכון מדאים? נכון מאמם? נכון אדיוטי לחלוטין? אה אה אה! )

ועוד דבר:

מחקר חדש קובע: ככל שמשחררים יותר פוסטים מתקבלות יותר תגובות.

מחקר חדש, שבוצע עבור ”מרשתנט“ על ידי פרופסור הוגרדן ופרופסור פיינשטפאן (הבירות קרויות על שמם, לא להפך) ממכון מקסימגלון לגילוי איטי וכאוב של המובן מאליו גילה שכאשר שחרר עפר מוסטיגמן מספר פוסטים קטן (בתקופת ”הקיפאון”) כמעט ולא היו תגובות בבלוג, אך כאשר שחרר עפר מוסטיגמן מספר חסר תקדים (!!!!!!!!!) של פוסט (!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!) כל שבוע (!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!) עלה מספר התגובות באופן מעריכי והגיע למספר חסר התקדים (!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!) של 15 תגובות לפוסט (!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!).

המחקר גם גילה שאין חשיבות לאיכות הפוסטים או לתכנם, כי הפוסטים במרשתנט טיפשיים, משוללי הגיון, תפלים ולא חדשניים.

ממקורות המקורבים לעפר מוסטיגמן נמסר שהוא ישקול להתחיל לכתוב פוסטים לעיתים קרובות יותר.

ידידה שלי צריכה להגיע לאירוע באונ‘ ת“א ולא יודעת את הדרך.

חיפשתי בשבילה מפה של האונ‘ והגעתי לדף הזה, מפה תלת מימדית יפה של הקמפוס שביליתי בו חלק נכבד מילדותי (עד שהייתי בן 10 בערך שני ההורים שלי עבדו שם). הנה מקסיקו, הנה בר שירה, הנה רוזנברג.

אז נפלה עיני על כתובת בתחתית הדף:

אבוי! גרסאת הפיירפוקס שלי היא 2! מה אני אעשה?
מצאתי את המקור לכל בעיות התאימות שיש כל הזמן: הגרסא של פיירפוקס נמוכה מדי! מוזילה: שחררו לפחות עוד שתי גרסאות. רצוי עוד חמש, שיתאם גם לדפדפנים מגרסא 7 ומעלה.
לזכות האונ‘ יאמר שהסקריפט דווקא עובד יפה מאוד בשוא”ש

טוב, אז אם כבר הוצאתי את הבלוג מהפריזר, הפשרתי במיקרו, אפיתי בתנור עם שמן זית שום וקצת רוזמרין בשביל פוסט חם אחד, אוסיף עוד מנה מעט יותר גיקית- כל ההוצאות מהפריזר לאחרונה עסקו בדברים משעממים כמו סינים, מוזיקה, חגים, גננים (רררררררר), תיאוריה וצילומי ריאות של מעשנים כבדים (אם אתם מתעקשים לקרוא לזה מבחן רורשאך…) ואלפי הקוראים שמתדפקים על דלתי רוצים איזה פוסט גיקי.

הערה: בפוסט הזה אני אבקש עזרה בסוף, זה לא סתם הסבר משעמם. כאילו זה כן, אבל זה הסבר משעמם עם בקשת עזרה בסוף.
בתור פרוייקט יב‘ באלקטרוניקה בניתי ”רובונר”- רובוט שבהשמע אזעקה מסתובב ב(דגם של)דירה, מחפש נר באחד החדרים, מכבה אותו וחוזר לנקודת הפתיחה. הורובוט לא עשה את כל הדברים האלה בגלל שבית הספר לא השיג לנו חישנים שיכולים לזהות אש אז מה שיצא זה סתם רובוט שמסתובב בדירה ועוצר מעל קווים לבנים, אבל בכל זאת פרוייקט מכובד.

הפרוייקט מנוהל ע”י מיקרו בקר 8051 (למעשה P89C51RC2BN, אבל מי סופר) שהוא מחשב שלם על ג’וק של 40 רגליים, הוא המחשב שמייצים ממנו הכי הרבה בעולם- הוא מפעיל רמזורים, מקלדות ובובות פרבי. את התכנה שמפעליה את הרובוט כתבתי את התוכנה שלו בשפת C.

לאחר שסיימתי עם זה אני מחפש משהו נחמד לעשות בחופש וחשבתי על פרוייקט נחמד מאוד- הצפנת שיחת טלפון.

מה שאני רוצה לעשות זה מכשיר טלפון שממיר את האות לאות דיגיטלי, מצפין אותו כך שמי שמאזין לקו לא יוכל להמיר אותו חזרה (אם לדוגמא אני אגיד מה הוא הבסיס הסודי במרכז הארץ של 8200).

את ההצפנה חשבתי לעשות בשיטה סימטרית, להלן הסבר קצר על איך זה עובד:

המרתי את רמת המתח של הקול האנושי למספר בינארי בין שמונה סיביות. נגיד 01010101 (זה 85 בעשרונית למי שמעניין אותו) ובחרתי מפתח- לדוגמא 00110011 (שזה 51). אני מבצע בין המידע למפתח פעולת XOR שאומרת שאם סיבית היא זהה התוצאה תהיה 0 ואם סיבית היא שונה התוצאה תהיה 1.

(הערה: לכל מי שיקפוץ, אני יודע שהצפנה של שמונה ביט תיפרץ על ידי כל מחשב 286, אני בונה את הפרוייקט רק בשביל הכיף ובשביל להדגים עקרון)

להלן הדגמה של הפעולה- השורה הראשונה היא המידע, השורה השניה היא המפתח, השורה השלישית היא התוצאה (הפעולה מבוצעת עבור כל סיבית עם הסיבית שמתחתיה, אין כל חשיבות למקום הסיבית) :

01010101 מידע
00110011 מפתח
01100110 מידע מקודד
(לא סתם בחרתי במספרים האלה, הם מציגים את כל האפשרויות הקיימות)

מהתוצאה אי אפשר להשיג את המקור, אבל אם יש לי את המפתח אני יכול לחזור על הפעולה ולקבל את המידע:

01100110 מידע מקודד
00110011 מפתח
01010101 מידע מקורי
עכשיו הבעיה בשיטה הזאת היא שאין דרך יעילה להעביר את המפתח מצד אחד לשני, את זה עושים בשיטה שנקראת הצפנה א-סימטרית:

נתחיל באנלוגיה פשוטה בשביל להסביר איך זה עובד. יש לי את המפתח ואני רוצה להעביר אותו לחבר שלי, אבל אני יודע שהשליח יקרא את הפתק. אני מבקש מהחבר שלי שישלח לי קופסא עם מנעול פתוח, כשמגיעה הקופסא אני שם בה את הפתק עם המפתח ונועל את הקופסא עם המנעול, שהמפתח לו נמצא אצל חבר שלי. עכשיו אף אחד מלבד החבר שלי לא יכול לפתוח את הקופסא ולראות את המפתח.

במחשב זה עובד בערך ככה: לכל צד יש ”מפתח פומבי”- המנעול ו”מפתח פרטי”- המפתח בשבילו. את המפתח הפומבי מפרסמים בציבור וכל אחד יכול להצפין בעזרתו כל מסר, ובלי המפתח הפרטי אי אפשר לפתוח את המסר המוצפן. עוד מידע בויקיפדיה.
הבעיה שלי היא שאלגוריתמים של הצפנה אסימטרית הם מאוד מאוד קשים וגדולים מבחינת כח חישוב ומיועדים למחשבים רגילים שהתקדמו מאוד מאז שהמציאו את ה8051 בשנות השבעים העליזות. המפתחות המוצפנים יכולים להגיע לגודל של כמה קילוביטים כאשר הזכרון של הרכיב הוא 512 ביט (לא מגהבייט, לא קילובייט, לא בייט, ביט. 512 סיביות) ותדר השעון שלו הוא 11.0592MHz שמתחלק ל6, כלומר הוא יכול לבצע 1843200 פעולות בשניה (כאשר יש דברים שלוקחים יותר מפעולה אחת, כמו חילוק למשל שלוקח 4).

מבחינת גודל התכנית אין כ”כ בעיה, גודל זכרון הROM הוא 32KBit, הבעיה היא שהאלגוריתמים האלה גדולים על כח החישוב של ה8051 בכמה מידות.

אשמח לדעת אם יש מישהו בין הקוראים שמכיר איזה אלגוריתם פשוט לביצוע (לא אכפת לי אם הוא חלש, אני בסך הכל רוצה לבנות מכשיר שעושה את זה) מבחינה מתמטית. רצוי שאם נכנס 8B יצא 8B, אני יכול להסתדר גם עם חישובים של 16B אבל אסור שבמהלך חישוב האלגוריתם המספר יעלה על הדבר הזה: לדוגמא בצופן RSA המפתח הציבורי בגודל סביר, אבל חישוב n ופי יוצר לי מספר בעל 255 סיביות שהמיקרו-בקר לא יודע איך להתמודד איתו.

אם אתם רוצים לדעת יותר על המיקרו-בקר יש הרבה מידע בדפי הנתונים (זהירות PDF).

עדכון: גילי זועם שלא אמרתי שהרעיון עם הXOR היה שלו. ממש ורנם.

הלכתי לפריזר, מצאתי שם בלוג, הוצאתי, שמתי במיקרו, והריהו לפניכם: פוסט חדש מהתנור.

אני מועמד ליחידה סודית (שששששששש) בצה”ל ששמה מורכב מארבע ספרות ומבוטא בתור שני מספרים, אחד בן ספרה אחת ואחד בין שלוש ספרות (כמובן שהתיאור שלי מתאים לאלפי יחידות, אז אני אגיד פשוט 8200) ועברתי לפני כמה זמן תחקיר בטחוני.

הם חקרו פה, חקרו שם, והגיעו למסקנה (המתבקשת) שאני מטורף עם קבלות. כי ביום חמישי הם התקשרו והזמינו אותי להמשך תחקיר בטחוני בבסיס (שששששששששש) הסודי (שששששששששששש) של היחידה הסודית (ששששששששששששששששששששש)

במרכז הארץ (ששששששששששש אף אחד לא יודע איזה בסיס זה).

גם לי הם לא אמרו שזה הבסיס של 8200, פשוט ראיתי כמה אנשים שאני יודע שמשרתים ב8200 כי הם עשו יג‘ יד‘ אצלי בבצפר כמו שאני עתיד לעשות.

הגעתי לתחקיר הבטחוני אחרי הליכה של עשרים דקות מה***** **** ב****** (ששששששששששששששש), שלשם אמרו לי להגיע במקום לקו שמגיע ממש לכניסה של הבסיס הסודי במרכז הארץ (שששששששששששששששששששששש) בש”ג עשו לי בעיות כי לא היה לי הזמנה (הזמינו אותי בטלפון) בסוף הנגדת אגד (מה זה לעזזל?) הכניסה אותי לבסיס.

הלכתי ליחידה שבה אמרו לי שיהיה התחקיר שלי.

נכנסתי לחדר, נתנו לי לחכות כמה דקות, נכנס מישהו ואמר לי: ”שלום אני י‘ (ששששששששששששששששש) ואני פסיכולוג. התחיל לשאול אותי שאלות על ילדותי (העשוקה) ואחרי כמה זמן התחיל עם מבחנים, שאת מהותם אז לא ידעתי.

תחילה אמר לי לצייר (כל אחד על דף נפרד) בית, עץ, איש ואישה. אח”כ אמר לי לספר עליהם סיפורים (מי גר בבית, מה הגובה של העץ, אם היה לאיש ולאשה שלוש משאלות מה הן היו וכו’) לא היה לי כח לזה אחרי ההליכה אז סיפקתי לו תשובות סרקסטיות על כשרון הציור שלי.

אח”כ עברנו למבחן בנדר, זכרתי 7 מתשע.

אח”כ הוא עשה לי מבחן רורשאך, ובגלל זה אני כותב את הפוסט.

להלן, רשימה חלקית של דברים שראיתי במבחן רורשאך:

ריאות, כל ציור שני בערך נראה כמו צילום ריאות.

חרקים (כנ”ל)

נמרים

מכשפות

יבשות ואיים שונים (אנגליה, אסיה, לונג איילנד).

פרצופים

הציור הזה עם הכלי דם שהורידים בכחול והעורקים באדום או להפך.

מעי גס

מלאך

עוד ריאות

עוד חרקים

איך שיצאתי משם הרמתי טלפון לאחותי שלומדת פסיכולוגיה, והיא אמרה לי שהם בדקו התפתחות (אני כבר עושה בסיר) ויציבות נפשית.
אני לא מבין: הם לא ראו ישר שאני חולה נפש? בשביל זה הם טירטרו אותי עד לבסיס הסודי במרכז הארץ (ששששששששש), בשביל לבדוק אם אני מטורף?! היו יכולים לשאול אותי, היו מקבלים תשובה חיובית וחוסכים לי את הטרטור.

והיו יכולים לעשות את התחקיר בת“א, כמו שעשו את הראשון (שהיו בו שאלות מתקילות מאוד: ”האם עסקת פעם בריגול?”).

יאללה, חזרה לפריזר.

אני חושב שאת ספר התיאוריה שלי כתב דאגלס אדמס.

אני לא צוחק.

דוגמא אחת: בסוף הספר מופיע המשפט הבא: ”הדרך הטובה ביותר להפגת עייפות היא שינה”. משפט אדמסי להפליא. (קיימים עוד כמה, אבל אין לי כח לחפש אותם אחורה בספר).

יאללה אני הולך לישון איזה שעתיים לפני המתכונת בתנ”ך.

עדכון: עברתי תאוריה ראשונה

שכוייח לי!

ועכשיו מתחיל שבוע של אכילת דיקט. עצירות נעימה!

חג שמח וכשר\טרף (מחק את המיותר) לכל בית ישראל!

שחר שמש כתב רשימה מעניינת מאוד בנארג’, ואליה הייתי רוצה להפנות את קוראי ה(לא)נאמנים

(אני יודע שאין כ”כ טעם בפוסט הזה, אבל הרגשתי שהזנחת הבלוג חצתה גבול מסויים. וזהו.)

קניתי (!!!!!) ביום ראשון את הדיסק המצויין מבול של להקת אורפנד לנד.

הדיסק באמת אחלה דיסק, אבל דבר אחד מעצבן אותי (חוץ מהרצועה השלמה בתימנית) - הכתיבה הסמי מגניבה והבלתי קריאה של אנגלית באותיות עבריות מסובבות ועקומות ולא מתאימות לאות האנגלית (לדוגמא האות מ‘ מחליפה a והאות א‘ מחליפה N, שלא לדבר על כל השימושים שמצאו לשין: W בצורת האות הרגילה E עם תשעים מעלות ימינה, M כשהאות הפוכה וכו‘ כו’)

להלן עטיפת הדיסק לדוגמא, שימו לב אין כתוב Mabool, ש‘ הפוכה, מ’,  ק‘ הפוכה, פעמיים ם‘ וו‘ שעשו לה מתיחה לגובה:

אתם אומרים מילא, אפשר לקרוא, אבל בשמות השירים בתוך החוברת ומאחוריה זה נהיה פשוט בלתי קריא לחלוטין.

בצורה הכי מגוחכת זה מתבטא בשיר ”נורא אל נורא”, כלומר:

”נורא אל נורא“ -> ”Nora El Nora“ -> משמאל לימין: א‘ ם‘ ר‘ הפוכה ימינה ר‘ הפוכה ימינה מ‘ רווח ש‘ בתשעים מעלות ימינה ו‘ גדולה רווח א‘ ם‘ ר‘ הפוכה ימינה ר‘ הפוכה ימינה מ’.

לא יכלו להשאיר את זה בעברית? היה צריך לעשות מילון שיבאר את הטקסט הזה (שאגב נמצא לבסוף בגוגל מיוזק)

חוץ מזה אני ממש ממש ממש ממליץ על הדיסק, יצירת פאר, ממש חוויה לאזניים. אני קניתי מארז כפול עם הופעה אקוסטית חיה של הלקה.

יש מטאל טוב בישראל.

נשמע כמו התחלה של בדיחה גרועה, נכון?

אז זהו שלא, אלא זו הגרסא המקורית של השיר שניים סינים עם כינור גדול, כך טוען הערך בויקיפדיה לפחות.

חיפוש בגוגל הביא אותי לדף הזה, שממנו הורדתי את הMP3 הזה, שגרם לי לפלוט את הטחול מרוב צחוק ולהוציא את הבלוג מההקפאה העמוקה שבה הוא נתון על מנת להביא לידיעתכם את המידע החשוב הזה. (אגב, שימו לב למספר התנועות המרשים שיש בגרמנית, בעברית אחרי חמש נגמר לנו. בגרמנית ספרתי תשע.)

אני חוזר לפריזר.

ביי.

לפני מספר שעות נגמרה התכנית של אורי גלר (נרדמתי באמצע, כשהבחור עמד לתקוע את היד שלו בסכין, והתעוררתי ישר אחרי שהעיפו מישהו, פיספסתי את מי), ומיד לאחריה הייתה מין ”מיני תכנית“ שבה אנשים סיפרו מה קרה לכל הכפיות והשעונים בבית שלהם ברגע שהמסך הואר באורו הנפלא של מבשר המגנטיות.

חשבתי להתקשר ולהגיד ”אמרתי לתחקירנית שענתה לי שכל הכפיות עפו מהמגירה ברגע שהתוכנית התחילה, אבל סתם רציתי לדבר בטלוויזיה”, אבל הייתי שקוע מידי בלהריץ עם אחותי דחקות עם ”סיפורי אורי גלר”- סיפורים אפשריים שאנשים יכוטלים לספר בפינה הזאת.

אני התחלתי עם ”הכפיות עפו מהמגירה ועכשיו אתה חייב לנו מזנון חדש”, אחותי המשיכה עם ”הגשר של אחותי הסתדר פיקס, חסכת לנו $1000″ ואני סיימתי עם ”הפלטינה בגב של דודה שלי התמגנטה לתקרה, איך אני מוריד אותה?”.

אגב, מסתבר שלא כולם רואים בעין יפה את התכנית, ואני יכול להבין אותם, כי אנשים ששוהים יותר מידי במחיצתו של גלר מתפרקים.

כמו שכולנו יודעים, מיקרוסופט עומדת להשיק זיון- נגן מדיה עם שם מפתה במיוחד.

עכשיו מיקרוסופט חושפים את האביזרים שילוו אותו:

אתם יכולים לראות את השוט בעל שלושת הראשים, את מחסום הפה השחור הגדול ואת שלשלאות הUSB.

מטורף!

(הדיווח והתמונה מאנגאדג’ט)

ראיתי בחדשות שעמיר פרץ עומד לאשר העברת 5000 רובים.

אני מניח שתגובת ביבי לזה תהיה ”אתם נתתם להם רובים”.

אבל רגע רגע, תיקון קטן- עמיר פרץ הולך לאשר לירדן ומצריים להעביר לפלשטינים 5000 רובים, לא להעביר בעצמו, כלומר שתגובת ביבי אמורה להיות ”אתם נתתם להם לתת להם רובים”.

אבל רגע רגע רגע, ישראל לא עושה שום דבר בלי אישור בכתב בשלושה עותקים מהאמריקיים, כך שתגובת ביבי אמורה להיות ”אתם ננתם להם לתת לכם לתת להם לתת להם רובים”.

ידוע שהשמרנים בארצות הברית נתנו לבוש את השלטון בגלל שהוא מוביל את אמריקה בדרכו של אלוהים- זה מתחיל להסתבך…

(פה אמורה להיות הפואנטה)

מיקרוסופט, ענקית התוכנה מרדמונד, החברה שהמציאה את שיטת ”המשתמש המודע“ (Your computer might be at risk- you are running Microsoft Windows.), מתכוונת לשלב בוויסטה, בנוסף לפיצ’רים המתקדמים, גם מערכת הגנה חדשה ומשופצרת מפיראטיות נוסח WGA.

עכשיו שכל אחד יזרוק את ההימור שלו- תוך כמה שעות (או דקות?) מהשחרור הרשמי של המערכת תהיה גרסא פרוצה ברשת?

שתי תזכורות:

1. בXP גרסא פרוצה הייתה זמינה ברשת כחודש לפני השחרור הרשמי, אז אני מציע לתת מספרים גדולים ושליליים

2. בפעם הקודמת הבית הפסיד, כדאי ללכת על הקצה!

ההימור 3:1 לטובת הבית, הבית מחוייב להשוות כל הימור, כך שכל מהמר מעלה את סכום הזכייה הכולל. מהמר שלא ישווה את הבית יודח. הבית הוא בעל 3 חדרים.

(למדתי כמה חוקי קזינו מהפעם האחרונה, הא?)

Please place your bets, we aer about to begin!

בראש השנה, כפי שיודע כל יהודי, גורלו של אדם מוכרע לפי מעשיו בשנה האחרונה- מי יחיה ומי ימות, מי בקיצו ומי לא בקיצו, מי במים ומי באש, מי בחרב ומי בחיה, מי ברעב ומי בצמא, מי ברעש ומי במגפה, מי בחניקה ומי בסקילה, מי ינוח ומי ינוע, מי ישקט ומי יטרף, מי ישלוו ומי יתיסר, מי יעני, מי ישפל, ומי ירום. (מתוך נתנה תוקף)

ביום כיפור נחתם גזר הדין, ואין שום דרך לשנות את זה.

אבל הפתקים עם גזר הדין, עם חותמת השעווה האלוהית, יורדים לארץ רק בהושענא רבה, ובמהלך השנה מגיעים לכל אחד וקובעים את גזר דינו.

אבל איך הפתקים נופלים מהשמיים? הרי השמיים, כפי שיודע, כל אחד, הם מוצקים- אלוהים ברא אותם ככה שיפרידו בין המים העליונים למים התחתונים.

התשובה היא פשוטה- בסוף יום הכיפורים תוקעים בשופר ושערי שמיים, בתגובה, נפתחים.

כך ניתן לחשב את מרחק השמיים מהאדמה- אם תוקעים בסוף יו”כ ושערי שמיים נפתחים בהושענא רבה
בשביל שהפתקים יפלו, ניתן לחשב מה המרחק שהקול צריך לעבור- כי את מהירות הקול אנחנו יודעים.

מרחק הוא מהירות כפול דרך, כלומר אם מהירות הקול היא 300 מטר לשניה, ובין סוף יו”כ להושענא רבה מפרידים 10.5 ימים (זה עשר יממות ולילה אחד), שהן 907200 שניות, אז המרחק בין האדמה לשמיים הוא 300*907200 שזה 272160000 מטרים שהם 272160 קילומטרים בקירוב (היום והלילה לא שווים, לכן זה כמה שעות לפה ולשם).

הירח, ע”פ ויקיפדיה, נמצא בערך 2.5 מליון קילומטרים מאיתנו.

או שהאנשים של נאס”א עברו את השמיים או שהם משקרים, אני לא מבין איך אף אחד לא עלה על ההתנגשות העובדתית הזאת!