מרשתנט

הבוקר חזרתי משבוע בלונדון. השבוע הזה היה הטיול לפני צבא שלי ומאוד התרגשתי לפניו. נהנתי מאוד מהטיול, עשיתי הרבה דברים, זה היה שבוע נפלא

השבוע שהיה בנקודות

• אכסניה- הייתי בSt. Christopher’s Inn בקמדן טאון כמו בשנה שעברה. היה מגניב כמו בשנה שעברה. באכסניה יש פאב למטה והוא די פופולארי גם בין תושבי האיזור. מומלץ.

• אוכל טבעוני- מה אני אגיד לכם, תענוג. למזוכיסטים. היה אוכל טבעוני תחת כל עץ רענן בלונדון, רק מה, קשה למצוא עצים רעננים. יש כמה עצים בהיידפארק, אבל תחתם יש רק דוכנים של הוטדוגס. המסעדה הטבעונית היחידה הראויה לשמה נקראת Food For Thought ברחוב Neal ליד טוטנהם קורט רוד. המקום נחמד מאוד- אכלתי שם את הקוסקוס הטעים הראשון בחיים שלי, וזול מאוד- אכלתי צלחת מפוצצת בדברים + קערה מפוצצת בעוד משהו ב7 וחצי פאונד, שיחסית למחירים של לונדון זה מצויין (זאת גם המנה הכי יקרה בתפריט, זה מה שקורה שאומרים למלצר לתת לך מה שהוא ממליץ. אבל גם אני ממליץ.). בשאר השבוע אכלתי מנות משניות בכל מיני מקומות שונים, כולל הסנדוויץ‘ הטבעוני של האכסניה שכולל עגבניה, חסה ובצל שאלוט בג’בטה גדולה. עם קצת חרדל וקטשופ זה יוצא טעים. ניסיתי לאכול פלאפל בכל החנויות ”קבב“ שיש תחת כל ערבי רענן (וזה דווקא יש הרבה שם), שזה אומר שווארמה. בכל חנות כזאת יש להם פלאפל, אבל לקרוא לזה פלאפל זה פשע נגד הפלאפליות הכי גרועות בארץ. הפשע הראשון זה הפיתות שלהם: דברים דקים שלא מסוגלים להחזיק אפילו כדור אחד, קרועים לגמרי תחת הדברים שהם דוחפים לתוכם ולכן הם מגישים אותן עם סכין ומזלג בתוך אריזת קלקר, דבר שחותר תחת כל קונספט הפיתה. אך פשע זה מתגמד לעומת שני הפשעים העיקריים: החומוס והפלאפל. אל החומוס נחזור בהמשך. את כדורי הפלאפל הם הכינו כנראה בארץ מוצאם, ממנה הגיעו בדרך קשה שהזיקה רבות לפלאפל שלהם, אך הם לא ויתרו. הם שחו באוקיינוס, והפלאפל נרטב, אך הם לא הפסיקו. הם הלכו במדבר, ונכנס אל הפלאפל חול, אך הם לא ויתרו. לא היה להם אוכל, אפילו לא חומוס, שגם אליו נגיע עוד מעט, אך את הפלאפל הם לא אכלו, כנראה מכיוון שיש להם שכל. כשהגיעו לבריטניה, החליטו שימכרו את הפלאפל שהביאו ממולדתם לאדיוטים שיהינו לקנות אותו. לכן (ומהשלב הזה את הכל ראיתי קורה) כשמגיע מישהו ומבקש פלאפל הם מורחים בפיתה חומוס (שעוד שניה נגיע אליו), וכדי שלא יאכלו האדיוטים פלאפל קר, הם מכניסים אותו למיקרו, שם הוא נזכר בכל הפשעים שנעשו נגדו ברגעיו האחרונים כאשר הקרניים מחממות חלקים ממנו ומשאירות חלקים אחרים קרים כקרח. אח”כ מוציא המהגר שבע המסעות את הפלאפל ושם אותו בפיתה ומתעלל בגופה: מועך את הפלאפל המסכן ששרד את כל הדרך ממהשלאיהיהסטן בעזרת כף ומוסיף סלט עבש. והנה הגענו לחומוס. גם החומוס, שהיה גורם לאבו שוקרי המקורי לרוץ בבעתה ולהתאחד עם אחיו בחזרה כנגד הרעל שמוכרים במערב בתור חומוס, ידע ימים טובים יותר. פעם הוא היה בקופסאת שימורים כמו שאר החומוס באנגליה, אבל מאז עברו שבועות וכבר הרבה זמן הוא נמצא במגש מתכת קטן, בו הוא מבלה לפני שיאכל. על מנת להגן על עצמו מהקור הלונדוני בלילה ומהשמש האביבית הקופחת עליו ביום, גידל החומוס מעטה חיצוני קשה כאגוז שאותו פיצח המוכר ביד קשה בעזרת הכף שלו, ושם אותו על הפיתה הדקה וריסק עליו פלאפל. על השאלה ”האם הכנת את החומוס לבד“ הוא עונה בלבביות ”בוודאי”, על השאלה ”כמה זמן החומוס בחוץ“ הוא עונה בכנות ”לא יותר משעה“ ועל השאלה ”האם יש לך טחינה“ הוא מרחיב ”כבר יש בפנים, זה חלק מהמתכון”. אחרי שסיים להרעיף עלי בשקריו, ישים מזלג בתוך הקלקר, שהרי אי אפשר לאכול את הפיתה כמו שצריך, ויגבה מחיר מופקע.

• סצינת המטאל- שמעו, אני לא אוהב לירות קלישאות, אבל יש לנו ארץ נהדרת. אנגליה מארחת כל שנה את אחד מפסטיבלי המטאל הגדולים, Download שמו, שהקהל בו משתגע. אבל נראה שהקהל שם והקהל לונדון הם שני קהלים שונים, מכיוון שהקהל בלונדון גרוע. אין להם על מה להתלונן: יש כמה אירועים בשבוע במועדונים סבירים, יש להם להקות טובות ובאות אליהם להקות מחו”ל שנותנות לקהל הלונדוני מחמאות שלא מגיעות לו. בעיתונים שמחלקים בכניסה לרכבת התחתית מפורטות כל ההופעות שיש באותו יום בסוף העיתון וביניהן הופעות המטאל, דבר שמעולם לא היה קורה בארץ. ההופעה הראשונה שהייתי בה הייתה ביום שני, הופיעו בה להקת הפרוגרסיב מטאל Latitudes המקומית המשובחת, להקת ההארדקור בעלת הווקליסטית הש-ו-ו-ה, המתוקה, והמצחיקה אך לא כל כך טובה Rolo Tomassi, ולהקת המטאלקור האמריקאית שנמצאת בעיצומו של סיבוב הופעות באירופה, שהיו ההדליינרים בערב זה, Horse The Band. ההופעות היו טובות. אפילו להקת ההארדקור, שגם לא הייתה הטעם שלי וגם את מה שהם עושים לא עשו כל כך טוב נתנו בראש ולהקת הפרוגרסיב הבריטית (וחסרת הווקאליסט! מאוד מעניין!) נתנה הופעה לפנים. אך הקהל, כמי שחולק את עיר מגוריו עם אליזבת‘ השניה, התנהג כמו שהייתי מצפה מהמלכה להתנהג: לא עשה רעש ולא עשה בלאגן. אתם בהופעת מטאל! תעשו פוגו, תצרחו, תרקדו, תעשו הדבנגינג! אל תעמדו כמו גלמים (המופרעים שביניהם הזיזו קצת את הראש) ותמחאו כפיים בסוף השיר, אתם לא בפאקינג הצגה! אם איבדתם כמה שיניים בפוגו ושברתם איזה רגל או שתיים אני מרשה לכם למחוא כפיים. בשביל הבחורה גם כמה צעקו. רק שעלו ההדליינרים, Horse The Band, העסק התחיל להיראות כמו הופעת מטאל. זה התחיל בפוגו העצוב ביותר שראיתי בחיים שלי, שנראה כמו גוש של זקנות, אבל בערך במחצית ההופעה התפתח בחלק אחר של המועדון פוגו רציני. חברי הלהקה עשו כמה פעמים קראוד סרפינג שהיה מוצלח בכל הפעמים מלבד אחת, ששלחה את הסולן היישר לרצפה מקפיצה אמיצה מאוד מהבמה שסופה לא תפס אותו אף אחד. האסוציאציה שלי הייתה שהבריטים מוכנים לעשות קצת רעש בשביל הדוד שהגיע כל הדרך מאמריקה. ההופעה השניה שהייתי בה, ביום חמישי, הייתה של ארבע להקות, שתיים טובות ושתיים גרועות שרק את שמותיהן של הטובות טרחתי לזכור: הראשונה הייתה Shadow Aspects והשניה, שהייתה ההדליינרית, נקראה From The Ashes. שתי הלהקות האחרות היו ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש גרועות, אך כנראה שלחבריהן יש הרבה חברים, כי שתי הלהקות הביאו איתן שני קהלים נפרדים וזהים לגמרי של בנות צורחות (החברות של חברי הלהקה וחברותיהן, לפי מה שהבנתי משיחה עם אחת מהן) שלא אהבו בכלל מטאל. מה שיצא מזה שבהופעות הגרועות היה קהל שנראה כמו קהל שיכול להלום את בריטני ספירס. שימו לב, בכל הערב, הקהל היחיד שהריע היה קהל שלא באמת אהב את המוזיקה אלא בא רק בגלל היכרות עם החברים. בהופעה הזאת הייתה קרן אור קטנה, למרות שלא היה פוגו נורמאלי כמו בסוף ההופעה של Horse The Band, נראה שיש שם זרעים של מטאליסטיים נורמאלים, היו שם עוד שלושה חבר’ה חוץ ממני שרצו לרקוד, עשינו הדבנגינג בשתי ההופעות הטובות (שניים מהם עשו גם באחת ההופעות הגרועות, שהם אהבו, לטענתם) וגם מיני-פוגואים קטנים אך טובים.

• אלכוהול- הייתי אומר ששתיתי בירה כמו מים, אך בשבוע הזה שתיתי אולי שתי כוסות מים וכמה כוסות קולה. לעומת זאת שתיתי ביום הכי יבש שלוש בירות וביום רווי האלכוהול ביותר (זה היה שישי בערב) 12 בירות אני אהבתי את הבירות Becks וJohn Smith’s.

• אנשים- נסעתי לבד, אך טיילתי ביחד עם המון אנשים מעניינים. ביום הראשון והשני עם שני בחורים קנדים, ביום השלישי והרביעי עם בחור איטלקי אחד מגניב מאוד בשם ניקולה. ביום החמישי עם שתי אמריקאיות נחמדות, ביום השישי עם חבורה שמנתה אירי, קנדי, ושני אמריקאים (שכולם יודעים לשתות כמו שצריך ) ואת היום השביעי ביליתי עם מתכננת ערים אוסטרלית ומהנדסת אווירונאוטיקה צרפתית (שתי בחורות מגניבות ביותר וגם חכמות מאוד). עוד חלקי ימים וחלק נכבד מהלילות ביליתי בחברת אנשים מגניבים אחרים. זה קרה בזכות שני גורמים: הראשון הוא שהגעתי לבד, אז הייתי צריך לפגוש אנשים לטייל איתם ולעשות איתם דברים, והשני הוא האכסניה, שסיפקה את האנשים ברשימה ואת מירב האנשים שאיתם ביליתי ולא מוזכרים בה.

• רכבת תחתית- טוב, אחרי הכל אני גיק, ואני חייב לספר את זה: קניתי כרטיס שבועי לרכבת התחתית לאיזורים 1 ו-2, ולמרבה הפתעתי קיבלתי מין חתיכת פלסטיק ללא שום פס מגנטי. לכששאלתי לפשר הדבר אמרו לי לקרב אותו למין עיגול צהוב על השער האוטומטי- הכרטיס מכיל שבב RFID ולכן לא צריך להוציא אותו מהארנק בשביל להיכנס לרכבת, רק להעביר את הארנק שמכיל אותו מעל לעיגול הצהוב הזה. אם הארנק בכיס הימני אפילו לא צריך להוציא אותו, אפשר סתם להישען על העיגול, למרות שאני מניח שזה לא נוח לאנשים פחות גבוהים ממני. הכרטיס גם ידידותי לסביבה- כאשר רוצים לחדש אותו או לקנות כרטיס מחוץ לאיזור שאליו קנית (כמו לשדה התעופה למשל) נותנים את הכרטיס לקופאי או שמים אותו על העיגול במכונת הכרטיסים, והכרטיס ”נטען“ במידע המבוקש (כמובן שהכרטיס עצמו לא נטען אלא המחשב זוכר את המספר ויודע שמגיעות לו הנסיעות, שבב RFID לא יכול לזכור, הוא רק משדר מספר שנצרב בו במפעל כאשר משודרת אליו קרינת רדיו בתדר הנכון). מגניב ביותר.

• מועדונים- שתי ההופעות שהייתי בהן היו באותו מועדון- הUnderworld בקמדן טאון. חוץ מזה הייתי בשני מועדונים בשישי ובמוצאי שבת- הראשון הוא Electro Forum, גם הוא בקמדן טאון, שבו יש מוזיקה מסוגים שונים, בעיקר מטאל ”רך“ ונו מטאל (ניצלתי את הזמן שבו שבו שמו נו מטאל בלהתחיל עם בחורות ). יום אחר כך סחב אותנו אחד הבחורים האמריקאיים למועדון שנקרא Bar Academy באיזלינטון, מקום שהמוזיקה שבו היא פופ ורוק מתקופות שונות. המוזיקה שבו לא הייתה זבל, למעשה לא היה שיר אחד שאני יכול להגיד עליו שהוא לא מוזיקה כמו מרבית הדברים הלועזיים שנשמעים ברדיו בארץ- היא פשוט הייתה לא מסוג המוזיקה שאני אוהב, אבל מאוד נהנתי במקום בגלל האנשים הנחמדים (שאמנם היו מעט יותר מבוגרים ממני) והאווירה המצויינת שהוא משרה.

• פרטיות- 1984 מתרחש בלונדון. ב2008 כל סנטימטר ברחוב מכוסה על ידי מצלמה אחת לפחות, וברכבת התחתית על ידי שלוש לפחות. מטריד ביותר.

דברים ראויים לציון

• הייתי באולפני אבי רוד, אך לא זכיתי להצטלם חוצה את מעבר החציה המיתולוגי מכיוון שלא לקחתי מצלמה והבחורה שהייתי איתה שם הייתה גם היא חסרת מצלמה.
• השוק בקמדן טאון הוא אחד המקומות הכי מגניבים בעולם. קניתי שם דברים נהדרים ואפשר להתמקח עם הסוחרים עד שהם נותנים לך דברים בפרוטות- לדוגמא, ז’קט אחד עלה 20 פאונד. התחלתי להתמקח עם המוכר, יצאתי משם לבוש בז’קט וכיסי קל אך ורק ב5 פאונד. באחד המקומות לאחר שסיימתי להתמקח עם המוכרת היא שואלת אותי אם אני במקרה ישראלי, כששאלתי אותה איך היא ידעה היא ענתה לי בפשטות ”You people know how to haggle“. בין הרכישות היותר אדיוטיות שלי: דגל פיראטים (גוגולת עם X מעצמות, תלוי עכשיו אצלי בחדר) וצמיד ניטים (לא מעור כמובן).

בקיצור, היה כיף.

הלכתי לפריזר, מצאתי שם בלוג, הוצאתי, שמתי במיקרו, והריהו לפניכם: פוסט חדש מהתנור.

אני מועמד ליחידה סודית (שששששששש) בצה”ל ששמה מורכב מארבע ספרות ומבוטא בתור שני מספרים, אחד בן ספרה אחת ואחד בין שלוש ספרות (כמובן שהתיאור שלי מתאים לאלפי יחידות, אז אני אגיד פשוט 8200) ועברתי לפני כמה זמן תחקיר בטחוני.

הם חקרו פה, חקרו שם, והגיעו למסקנה (המתבקשת) שאני מטורף עם קבלות. כי ביום חמישי הם התקשרו והזמינו אותי להמשך תחקיר בטחוני בבסיס (שששששששששש) הסודי (שששששששששששש) של היחידה הסודית (ששששששששששששששששששששש)

במרכז הארץ (ששששששששששש אף אחד לא יודע איזה בסיס זה).

גם לי הם לא אמרו שזה הבסיס של 8200, פשוט ראיתי כמה אנשים שאני יודע שמשרתים ב8200 כי הם עשו יג‘ יד‘ אצלי בבצפר כמו שאני עתיד לעשות.

הגעתי לתחקיר הבטחוני אחרי הליכה של עשרים דקות מה***** **** ב****** (ששששששששששששששש), שלשם אמרו לי להגיע במקום לקו שמגיע ממש לכניסה של הבסיס הסודי במרכז הארץ (שששששששששששששששששששששש) בש”ג עשו לי בעיות כי לא היה לי הזמנה (הזמינו אותי בטלפון) בסוף הנגדת אגד (מה זה לעזזל?) הכניסה אותי לבסיס.

הלכתי ליחידה שבה אמרו לי שיהיה התחקיר שלי.

נכנסתי לחדר, נתנו לי לחכות כמה דקות, נכנס מישהו ואמר לי: ”שלום אני י‘ (ששששששששששששששששש) ואני פסיכולוג. התחיל לשאול אותי שאלות על ילדותי (העשוקה) ואחרי כמה זמן התחיל עם מבחנים, שאת מהותם אז לא ידעתי.

תחילה אמר לי לצייר (כל אחד על דף נפרד) בית, עץ, איש ואישה. אח”כ אמר לי לספר עליהם סיפורים (מי גר בבית, מה הגובה של העץ, אם היה לאיש ולאשה שלוש משאלות מה הן היו וכו’) לא היה לי כח לזה אחרי ההליכה אז סיפקתי לו תשובות סרקסטיות על כשרון הציור שלי.

אח”כ עברנו למבחן בנדר, זכרתי 7 מתשע.

אח”כ הוא עשה לי מבחן רורשאך, ובגלל זה אני כותב את הפוסט.

להלן, רשימה חלקית של דברים שראיתי במבחן רורשאך:

ריאות, כל ציור שני בערך נראה כמו צילום ריאות.

חרקים (כנ”ל)

נמרים

מכשפות

יבשות ואיים שונים (אנגליה, אסיה, לונג איילנד).

פרצופים

הציור הזה עם הכלי דם שהורידים בכחול והעורקים באדום או להפך.

מעי גס

מלאך

עוד ריאות

עוד חרקים

איך שיצאתי משם הרמתי טלפון לאחותי שלומדת פסיכולוגיה, והיא אמרה לי שהם בדקו התפתחות (אני כבר עושה בסיר) ויציבות נפשית.
אני לא מבין: הם לא ראו ישר שאני חולה נפש? בשביל זה הם טירטרו אותי עד לבסיס הסודי במרכז הארץ (ששששששששש), בשביל לבדוק אם אני מטורף?! היו יכולים לשאול אותי, היו מקבלים תשובה חיובית וחוסכים לי את הטרטור.

והיו יכולים לעשות את התחקיר בת“א, כמו שעשו את הראשון (שהיו בו שאלות מתקילות מאוד: ”האם עסקת פעם בריגול?”).

יאללה, חזרה לפריזר.

טוב, לפני בערך חמש דקות, בשעה טובה ומוצלחת, אני רשמית אחראי למעשי בכל אספקט של החוק (חוץ מאפשרות לרוץ לכנסת, זה בגיל 21).

מחר בשעה 15:25 יורדו הדגלים לחצי התורן, 18 שנה מאז נולדתי.

צ’ירז!

(ברכות, מתנות והקרבת בתולות [נא למסור את הקורבן חי] יתקבלו בתגובות. הקו נמתח בהצעות נישואין, שיתקבלו בברכה דרך אגב.)
(כן אני יודע שאני צומי.)

קניתי מחשב חדש

באמת מחשב טוב… באמת מחשב טוב!

לוח אם Intel Uardfish LA1000\DDR2800\ 965, מעבד Intel Core 2 Duo 1.87GHz, זכרון 2GB DDR 667MHz, דיסק SATA2 400GHz, כרטיס מסך ATI Radeon 1600 Pro 256Mb PCX, ורמקולים עם סאב וופר שמעיף אותי אחורה של קריאייטיב.

בעיה קטנה

קטנהטנה

קטנטנטנטנטנטנטנהההההה

לא עובד

@#$#@$%$%$^#@# (זה בעל של בת דודה שלי כתב, הוא סיסאדמין לינוקס, מבין מהחיים שלו, לא תגידו סתם איזה אוורג‘ ג’ואו מתכנת PHP).

אם מישהו מכיר פתרון אני נותן לו מה שהוא רוצה, הוצאתי 7000 שקל על מחשב ואני לא מצליח לשים עליו מערכת הפעלה, מאוד מתסכל.

תמיד שאני שומע אלבום חדש של להקה שאני ממש ממש אוהב אני קצת מפחד, כי אני מפחד מהמטאליקה סנריו- שהלהקה תתחיל לעשות חרא של מוזיקה ולבייש את צעירותה.

אותם פחדים היו לי עם הדיסק החדש של Blind Guardian, שנקרא A Twist in the Myth שאת היציאה שלו פספסתי בחודש בגלל העבודה והלחץ של הפסיכומטרי.

הצמרמורת של החשש התחלפה באקסטזה ששמעתי את הדיסק, פשוט תאווה לאוזניים.

מומלץ בחום.

אף פעם לא סבלתי את יאהו (!), וגם לא את החיקוי הישראלי שלו, וואלה (!).

זה כנראה בגלל הסימן קריאה בסוף, מאז הפעם הראשונה שראיתי את זה בגיל 10 בערך, זה עיצבן אותי, לא יודע למה.

מאז, כל הפעולות של שני האתרים מאששות את העצבים שלי.

יאהו עושה צרות בסין, רוכשת חברות מוכנות מהמדף במקום לפתח את המוצרים בעצמה, וגם וואלה אתר די נאלח- עם ”וואלהפדיה“ שמציג את ויקיפדיה של לפני ארבעה חודשים וחוסר התמיכה הטוטאלי בפיירפוקס (בפורטלים הישראלים האחרים יש הרבה בעיות, אבל לא התעלמות מוחלטת כמו בוואלה (!)).

אני צריך להיזכר בעוד כמה תחושות בטן שלי מגיל 10, אולי הן יגידו לי ממה להתרחק.

לכל האנשים שבאים אלי בICQ, במסנג’ר ובמייל שרוצים את הפרוייקט: אני לא נותן לאף אחד, לכו תכתבו פרוייקט משלכם, תודה ושלום!

ב1 בספטמבר עליתי במזל טוב לכיתה יב’, מבלי שמילאתי אפילו אחת מהחובות שבית הספר הטיל עלי לקיץ.

עבודה בספורט, פרוייקט באנגלית, ספר באנגלית, עבודה במתמטיקה, ועוד שלל דברים מדברים שונים- ניתן להאשים את העבודה, אך אני יודע שגם אם לא הייתי עושה כלום בחופש לא הייתי נוגע במטלות שלי.

נעבור לעניין- את סיכום הספר באנגלית קראתי בויקיפדיה, את העבודות בספורט ובמתמטיקה גרמתי למורים לשכוח, ונשאר הפרוייקט באנגלית, שהוא, מה לעשות, חלק מהבגרות שלי.

את הפרוייקט החלטתי לעשות על רשיונות שימוש באינטרנט, פשוט מכיוון שאני צריך להביא 10 עמודים של מאמרים באנגלית והרשיונות עצמם הם ארוכים ובאנגלית. זה גם נושא שמעניין אותי וקרוב לליבי, אז בכלל הרווח הוא כפול.

למי שלא מכיר את הכללים, בשאלת מחקר צריכים להיות שני גורמים, והשאלה צריכה לחקור את הקשר ביניהם או את ההשפעה שלהם אחד על השני, אני חשבתי על שתי שאלות:

האם רשיון השימוש שבו התוכן מוגש באמת משפיע על אופן השימוש בו?

Does the license agreement under witch the content is relesed realy affect the way we use it?

התשובה עובדרת דרך סקירה של הרשיונות הקיימים, סקירה של תופעת שיתוף הקבצים, שבד”כ מתעלמת מרשיון השימוש וסקירה של הקוד הפתוח, שהרשיון הוא חלק מרכזי בו, ושל CC שאמור לפתוח את התוכן לכולם.

השאלה השניה שחשבתי עליה, היא משהו בסגנון הזה:

האם רשיון הGPL הוא טוב למפתחים, למשתמשי הקצה או לכולם?

הניסוח הוא לא ניסוח של שאלת חקר, כי הקשר לא מובהק דיו, לכן אני צריך לחדד אותו (וכמובן לתרגם אותו לאנגלית).

בכל מקרה, אני לא יודע באיזו שאלה עלי לבחור ואם בכלל אני רוצה לעסוק באחת מן השאלות האלה…

לכן אני מבקש מכם לעזור לי לבחור, או לתת לי שאלות מחקר חדשות…

תודה מראש!

עכשיו כבר ניתן לספר: כפי שפורסם הבוקר בנרג’, חברת ניו אפרוצ’, שבראשה עומד אמיר גנס, השיקה אתר לפרסום מקוון באתרי אינטרנט המבוסס על מודעות טקסט.

במשך החודשים האחרונים כתבתי את מערכת האתר, שהושק, ואני מקווה שיהווה מקור הכנסה לבלוגרים ולבעלי אתרים קטנים, וכמו כן גם אמצעי פרסום לעסקים.

בחודשיים האחרונים הזנחתי את הבלוג ואת קוראיו, מכיוון שעבדתי בשעות מטורפות (יצאתי וחזרתי בחושך), עכשיו שהתחילו הלימודים אני שוב פנוי לשפוך כאן את הגיגיי המשמימים (לצאת מבית הספר בחמש בערב נראה פתאום כמו חופשה )

אני כנראה אשלב מודעות בבלוג בדקות הקרובות

אין לכם מושג כמה אני שמח…. !

יאללה לכו להרוויח כסף… ^^

כמו שאמרתי, אני עכשיו בגולה הדוויה, בארצם של הערלים עתירת התה וברוכת העוגיות- אנגליה.

את הטיול שלי התחלתי לקורנוול, האיזור הפסטורלי שנמצא בדרום מערב לונדון, הכל חופים והרים וכל מאה קילומטר עיירה.

בקיצור- זוועה.

הגעתנו לכפר הנופש, מקום נחמד ויפה, אבל מה- חור. חור חור חור. כל שעתיים אוטובוס לטרורו או ניוקי וכנ”ל בכיוון השני, לא לדבר על קפה אינטרנט או חס ושלום הוטספוט.

הלכנו לים-

רבתי עם ההורים

חזרנו מהים-

רבתי עם ההורים.

המשפחה שלי היא פקעת עצבים ששמים אותנו ביחד בלי אפשרות לצאת ולחזור, פשוט רבנו בלי הפסקה וזה היה זוועתי.

נושא המריבות העיקרי היה פסח, אמא שלי הביאה אוכל כשר מהבית ולא נתנה לנו לקנות כלום- אני לא מדבר על לחם, אני מדבר על קולה ומים מינרלים- לא כתוב עליהם כשר לפסח- אסור לשתות. כמובן שאחרי יומיים נגמר האוכל והתקיימנו על מצות, ירקות (שאותם היא הסכימה לקנות) ושתי כופסאות גבינה שנשארו מהארץ.

 האנשים בקורנוול ממש נחמדים וגם יש להם מבטא מצחיק שגורם להם להשמע שמחים ומתלהבים מכל דבר, אותם דווקא מאוד אהבתי

נגמר הפסח, אני ואחיותי האהובות עלינו על אוטובוס ונסענו ללונדון והורי שהיו בלונדון קודם בחייהם ורצו להשאר בקורנוול.

הגענו ללונדון, אנחנו גרים באכסניה ממש מגניבה, מלאה פאנקיסטים ועם פאב למטה ומסיבה כל ערב, וגם היה לנו שותף מגניב מגניב לחדר- קנדי שמטייל באירופה, הבוקר הוא יצא ללכת ברגל (!) לסקוטלנד.

אבל ראשון ראשון ואחרון אחרון.

הגענו בשש בבוקר לאכסניה בלונדון ולא היו לנו הזמנה לאותו לילה אלא רק ללילה שאחריו (בין חמישי לשישי), נכנסנו לצ’יל אאוט רום שלהם בהדרכתו של המנקה האדיב עם המבטא חזק, נדמה לי ניגרי, וישנו שעה בערך, אז אני ואחת מהאחיות שלי הלכנו לכל המקומות ה”חשובים”- הביגבן, הפרלמנט, ארמון בקינגהם, וכל זה- מאוד משעמם וגם הייתי עייף, סתם בניינים.

 לאחר מכן חזרנו לאכסניה, עשינו צ’ק אין והלכנו לישון, כשהתעוררנו וירדנו למטה הייתה מסיבה בפאב של האכסניה וגם בה היה ממש ממש כיף

למחרת (AKA אתמול) הלכתי עם אחותי השנייה (שגרה בלונדון) לשוק של קמדןטאון והיא הראתה לי את נבכי השוק, שלא נמצאים ברחוב הראשי- שם החנויות היקרות. קניתי כמה חולצות מטאל בכלום כסף ועוד כמה דברים ממש מגניבים ודיברנו עם אנשים מאוד מעניינים והיה מאוד כיף.

היום היה יום שמש, הלכנו להיידפארק והתחרדנו על הדשא, פשוט כיף חיים.

חזרתי לאכסניה והוצאתי את הלפטופ שהיה מיותם בתיק- והופ- יש הוטספוט מאיזו חנות ברחוב, אז עכשיו אני כותב את הפוסט.

מחר אני חוזר לארץ, תבררו על טיסות מלונדון (צ’רטר, של איזו חברה אנגלית) ותחכו לי עם פרחים ובלונים בנתבג ^^ או שלא…

ייב ייב!

אני טס מחר בצהריים (בסביבות 4 אני מגיע לשדה תעופה) לאנגליה, בשבוע הזה כנראה לא תשמעו ממני יותר מידי, זה הולך להיות שבוע נטול פוסטים (כמעט) כי אני הולך להתחבר לאינטרנט ל10 דקות ביום לראות אם השרת שלי בסדר ואם אין בעיה עם אחד הלקוחות.

מקווה שתהנו בזמן שאני לא אהיה פה! (אני יודע שאתם לא יכולים בלעדי, אבל מילא…)

אולי אני אתן איזה פוסט מחר בבוקר\צהריים

אגב, היום הייתי בעזריאלי עם חברים, היה ממש כיף, הקניון יפתח שוב אחרי שיפוצים מסיביים בעוד מספר ימים.

שלום אנשים!

אני בד”כ לא כותב על עניינים אישיים, אבל אבא שלי סיים היום לכתוב את הדוקטורט שלו, ועכשיו ועד שהוא יהפוך באופן רשמי ל”דוקטור רז מוסטיגמן“ יש רק עניינים פרוצדורלים.

ברכותי אבא!

סליחה, ד”ר אבא.

ביי ביי אנשים

שלום.

היום הייתי משקיף בשבעה קלפיות מטעם עלה ירוק, לא כמו כל אלה שהסתובבו שם בשכר מקדימה וקיבלו סנדוויצ’ים כל שעה עגולה, אלא בהתנדבות, משש בבוקר ועד עכשיו.

הקלפיות שלי היו בשני בתי ספר במרחק קילומטר וחצי אחד מהשני, מה שגרם לי לעשות הרבה ספורט: הייום עשיתי את הדרך הלוך חזור בין הקלפיות משהו כמו עשר פעמים (בדרך שכנעתי אנשים ועשיתי תעמולה), עכשיו הירכיים שלי מנופחים משפשפת עצבנית שלא נראה שמתכוונת להיעלם.

התהליך עבר בצורה חלקה יחסית עם כמה בעיות בדרך- תעמולה קרוב מידי לקלפי, שנפתרו די בקלות.

קולות בקלפי שבה צפיתי בספירה היו 4 לעלה ירוק ומלא מלא לקדימה- 115 קולות, ובאמת ראו גם את הקולות של הגמלאים (סך הכל בקלפי 294 קולות כשרים).

כשהגעתי הביתה הופתעתי מהתוצאות, במיוחד מהגימלאים שנכנסו כ”כ חזק.

אני עדיין אופטימי- לקולות של החיילים אין מדגם ובקרב החיילים יש אחוז גבוה יותר של עלה ירוק ביחס לשאר האוכלוסיה, נקווה שבימים הקרובים יהיו תוצאות אמת שבהן עלה ירוק בכנסת.

בברכת לילה טוב ומבורך,

עפר.

הופה הופה הופה!

אני חושב שעוד מישהו עומד להוסיף את הקטגוריה ”דאחקות על משתמשי חלונות“ לבלוג שלו.

ואני רוצה לנסות את אובונטו.

בשביל מה יש מחשבים ישנים אה?

אני עוד צריך לנסות קודם את OSX, אבל נראה לי שאני אלך על אובונטו קודם…

לאחר קריאה של מצעי רוב המפלגות שאיתן אני מסכים, החלטתי שאני תומך במפלגת עלה ירוק ב100%, זה לא קרה לי עדיין קודם.

לי אין זכות בחירה מכיוון שאני קטין- אך אני מנסה לעשות נפשות למפלגה.

בעלי זכות בחירה: אנא, קראו את הפוסט וחשבו על מה שנאמר בו.
לקריאת המצע של עלה ירוק לחצו כאן (באמת לא יודע מחצי שעה, השקיעו את הזמן לפני שאתם פותרים אותי בהינף יד)

כל הכתוב מטה כתוב גם בתוך המצע, לא המצאתי כלום, אתם מוזמנים לבדוק.

למה אני תומך בעלה ירוק

המצע

לעלה ירוק יש מצע חברתי-סביבתי שאיתו אני מסכים, אלו הסיבות:

לגליזציה של סמים קלים: הוכח כבר שתוצרי הקנביס אינם מזיקים, אתם מוזמנים לחפש מידע באינטרנט. אני (וגם המפלגה) מסכים שצריכת קנביס ותוצריו אינה דבר חיובי, אך אין לשלול דבר בחוק רק בגלל שאינו הרגל בריא; בנוסף, מודל ”מזעור הנזק“ של עלה ירוק נוסה והוכח כנכון במספר מקומות בעולם.

איכות הסביבה: אין שום מפלגה ירוקה אמיתית שמתמודדת לכנסת חוץ מעלה ירוק ומהירוקים, גם למרצ יש מצע סביבתי- אך היא לא עושה דבר בנידון. הירוקים הם מפלגה של נושא אחד ולעולם לא יעברו את אחוז החסימה. עלה ירוק תומכת גם בזכויות בעלי חיים- חקיקה בנושא ניסויים בבעלי חיים, ביטול כלובי סוללה (בלולים) וכיו”ב.

נישואים אזרחיים וחד מיניים: אני חושב שלכל שני אנשים שאוהבים אחד את השני צריכה להיות הזכות להתחתן ולהקים בית ביחד, ללא התחשבות בדתם, באמונתם ובנטיותייהם המיניות. עלה ירוק תומכים בנישואים אזרחיים וחד מיניים.

טכנולוגיה: עלה ירוק תומכת במעבר של גופים ממשלתיים לתכנות קוד פתוח, דבר שיחסוך עלויות עצומות למדינה. עלה ירוק תומכת גם בביטול חסימת קצב ההעלאה- נושא היקר לליבי.

שלום ובטחון: לעלה ירוק יש תכנית שלום טובה ומפורטת, ניתן לקרוא אותה כאן.

קיימים עוד חלקים במצע: הפרדת דת ומדינה, השכלה גבוהה חינם, ועוד נושאים רבים שאני מסכים איתם.

האלטרנטיבות

המצע של עלה ירוק די דומה למצא של מרצ ולמעשה כולל בתוכו את המצע של הירוקים.

מרצ-

מרצ חרתה על דגלה את זכויות האדם, איכות הסביבה, הפרדת דת ומדינה וכל שאר הנושאים החשובים- אך לא באמת מטפלת בהם.

מרצ היא, למעשה, מפלגת ז’נבה- כמה שהתכנית טובה או לא, היא כל מה שמרצ מתעסקת בו.

כמו כן, בקדנציה האחרונה, מרצ מכרה את נשמתה לשטן ותמכה באריאל שרון בכל אשר עשה רק בשביל שתכנית ההתנתקות תעבור בשלום, זו התנהגות פרלמנטרית בלתי אחראית ולדעתי מרצ לא זכאית לאמון הבוחרים.

אפשר להגיד- כן, גם לעלה ירוק אין קבלות- זה בגלל שהאנשים בעלה ירוק הם לא עסקני מפלגות והמקצוע שלהם הוא לא ”פעילים פוליטיים”- הם אנשים שרצים לכנסת על מנת לשנות, לא בשביל המרצדס והכיסא. אם זה היה כך הם היו משלבים ידיים עם מפלגה גדולה כלשהי שהייתה הולכת על ”קולות הסטלנים“ ונכנסים לכנסת.

הירוקים-

הירוקים היא מפלגה של נושא אחד, איכות הסביבה. חשוב ככל שיהיה- אין סיבה להשקיע כח אלקטורלי שלם בנושא הזה.

עלה ירוק היא מפלגה ירוקה בדיוק כמו הירוקים רק עם ערך מוסף גדול מאוד, לכן אם אתם מתכוונים לשים ירוקים בקלפי- שימו עלה ירוק.

המפלגות הגדולות-

קדימה, העבודה והליכוד מתחרים על ראשות הממשלה, מי שמצביע עבורן מביע למעשה תמיכה במועמד לראשות הממשלה, לא במפלגה. ובכן, חדשות רעות: אם אתם מצביעים לאחת המפלגות האלה אתם מכניסים את אלי אפללו לימור לבנת ודומיהם לכנסת- המפלגות הגדולות יכנסו בכל מקרה לכנסת עם מספר מנדטים רב, עלה ירוק צריכה אתכם בשביל להיכנס לכנסת.

טיעוני הנגד

”הם לא יעברו את אחוז החסימה”-

בבחירות הקודמות עלה ירוק קיבלה 35,000 קולות- מנדט וחצי. ע”מ לעבור את אחוז החסימה צריך שלושה מנדטים- יען 70,000 קולות.

אם כל אחד שהצביע עלה ירוק בבחירות הקודמות ישכנע אדם נוסף- עלה ירוק בכנסת (לקחתי את המשפט הזה מהאתר שלהם ^^).

בבחירות האלה לעלה ירוק יש סיכוי טוב להיכנס לכנסת- הקמפיין טוב בהרבה מאשר במערכות הבחירות הקודמות והפעילות אינטנסיבית יותר. דבר נוסף שפועל לטובת המפלגה הוא שגם האלטרנטיבות לא משהו.

אם כל מי שלא הצביע בבחירות הקודמות עלה ירוק בגלל שהוא לא חשב שהם יעברו את אחוז החסימה היה מצביע עלה ירוק אז הם היו היום בכנסת-

אם הפעם לא תגידו ”אין טעם להצביע להם, הם לא יעברו את אחוז החסימה“ הם יהיו בכנסת הבאה!

”הם חבורת נרקומנים הזויים- אני לא רוצה אנשים כאלה בכנסת!”-

אנשי רשימת עלה ירוק הם אנשים רציניים, עובדה שהם רצים בפעם השלישית ובכל מערכת בחירות יש להם יותר קולות, הם אנשים רציניים שלא מוותרים על הדרך.

אם אתם רוצים לדעת בשביל מי אתם מצביעים כשאתם שמים עלה ירוק בקלפי, לחצו כאן.

סיכום

תודה שקראתם את מה שכתבתי, אני מקווה שהשפעתי עליכם ושתצביעו לעלה ירוק

אם אתם רוצים לשאול אותי שאלות או לעמת אותי עם דעתכם הגיבו ואני מבטיח לענות לכל תגובה עניינית (בבקשה בלי תגובות נוסח ”שמאלני הומו מחבק עצים אדיוט מטומטם נרקומן”, תגובות כאלה מראות על מנת המשכל שלכם, לא עלי. קחו את זה לתשומת לבכם)

שימו קנ בקלפי!

לילדים בקנדה כנראה אין מה לעשות עם הכסף שלהם, כי כל אחד מהם קנה בממוצע 11.6 דיסקים של מוזיקה בחצי שנה האחרונה, כך ע”פ למהנט.

אני, כמו הרבה מאוד בני הנוער בארץ לדעתי, לא קניתי כמות כזאת של דיסקים בכל החיים שלי.

הנה ספירה של הדיסקים המקוריים שיש לי:

1 דיסק של אמינם מהתקופה שהיה לי חרא של טעם במוזיקה
4 דיסקים של מטאליקה (ארבעת הראשונים)
2 דיסקים של הביטלס
2 דיסקים של מוזיקה קלאסית של מלחינים שונים.

(את כולם בלי יוצא מן הכלל, אגב, קיבלתי ליום ההולדת מאנשים שונים, בגלל זה אין שם דיסקים של להקות מטאל שהן לא מטאליקה- אנשים לא טורחים ליסוע עד ת“א בשביל לקנות לי מתנת יום הולדת)

אחחח עבריין קטן שכמוני. אני באמת צריך ללמוד מהקנדים.

בימים האחרונים אני פשוט לא יכול לראות או לשמוע את המילה גוגל, שלא לדבר על גוגל ניוז, שלא לדבר על זה שנענע מופיעים שם בתור מכבי ת“א.

אבל זה הקש ששבר את גב הגמל!

נמאס

נ-מ-א-ס

עריכה: אני קופץ.

זוכרים שסיפרתי לכם שהייתי בהפגנה?

אז מה שלא סיפרתי לכם זה שבדרך חזרה מההפגנה קניתי נגן MP3 שהוא גם הרבה דברים אחרים (רדיו FM, מכשיר הקלטה, ספר טלפונים ועוד כמה דברים…) בנפח של 512 מ”ב בתחנה המרכזית החדשה של ת“א, במחיר מציאה של 370 ש”ח.

הנגן לא מזוייף ואין סיבה שיהיה מזוייף כי הוא של חברה עלמות שם, הסיבה שהוא כ”כ זול היא שהוא מוברח מרוסיה, עובדה שגרמה לי לחזור לחנות ולפספס אוטובוס בשביל להחליף את שפת הממשק מרוסית לאנגלית.

אני מרוצה מהנגן, הוא טוב ונחמד, אפשר לפרמט אותו רק בחלונות אבל בשביל זה יש לאחותי מחשב.

היום רציתי להשתמש בפונקציית ספר הטלפונים ולטעון לתוכו את המספרים האהובים עלי ולהיפטר מנטל הזכרון שהמספרים תפתסו בתוך מוחי הקודח ולפנות מקום לרעיונות חדשים לבלוג שאותו הזנחתי בצורה כ”כ לא יפה בימים האחרונים.

אני פותח את חוברת ההוראות לראות איך עושים את זה, בחוברת כתוב שיש תוכנה בדיסק המצורף, הנחתי שהיא מיועדת לחלונות, אבל זו לא בעיה למי שיש לאחותו מחשב.

אני פותח את האריזה ומוציא תא הפלסטיק שעליו היה הנגן למצוא מתחתיו אחריות וכאלה, אני מפשפש עוד קצת ומוצא את הדיסק המצורף.

נחשו מה?

זה דיסק של מינידיסק!

מ-י-נ-י-ד-י-ס-ק.

החברה שיצרה את הנגן מורכבת ממפגרים? אדיוטים? חסרי מוחין? מה חשב הבן אדם שהוא שם את התכנות הנלוות על מינידיסק? שאני אקנה מהם גם מינידיסק בשביל לקרוא את הקבצים?!

מסקנה: פעם הבאה שאתם קונים משהו מוברח מרוסיה בתחנה המרכזית של ת“א, גם אם זה רק פלאפל או נעלי אולסטאר מזוייפות, תבדקו שלא תקעו לכם איזה מינידיסק בפנים, או שלא תוכלו להשתמש בספר טלפונים של הפלאפל שלכם.

|:

אני הולך נוסע בבוקר לסיור בן יומיים במכון ויצמן למדע ברחובות, ביומיים האלה לא יהיו עדכונים בבלוג, איתכם הסליחה.

אתם מוזמנים לטקבק ביומיים האלה כאילו אין מחר (אבל יש מחרתיים)

אל תתאבלו יותר מדי

צ’או!

היום בבוקר הייתי בהפגנה בת“א שבה מחינו נגד הסכם חות“ם בין מיקרוסופט לממשלת ישראל, שכובל את מערכת החינוך לשימוש במוצרי מיקרוסופט וגורם להשרשתם בראשי הילדים כפתרונות היחידים בתחומם ולהפסד כספים עצום שהיה יכול להיות מושקעים בחינוך אם בבתי הספר היו משתמשים בתוכנות קוד פתוח. (אגב בתמונה בYnet שנמצאת מצד ימין לכותרת (זאת שלוחצים עליה להגדלה ^^) אני ראשון משמאל)
האם האלטרנטיבה החופשית ניתנת לישום בהצלחה בבתי ספר? בהחלט, עמותת המקור מקימה מעבדות מחשבים מבוססות לינוקס ותכנות קוד פתוח בבתי ספר וזה עובד טוב ובחינם.

לא עוד שההסכם הנ”ל הוא רע ומנציח את המונופול של מיקרוסופט, הוא גם לא תקין והתקבל ללא מכרז במשרד החינוך.

עוד על ההפגנה ניתן לקרוא בYnet ובפוסט הזה בבלוגו של יהונתן קלינגר, מארגן ההפגנה ואיש יקר.

הממשלה פתחה לכבוד יום האינטרנט ”הבטוח“ של מיקרוסופט הבא עלינו לטובה (שגם עליו יש לי הרבה להגיד, אבל בהזדמנות אחרת) אתר לילדים שמסביר על גלישה בטוחה.

בדף הראשי שלו יש חוקי גלישה בטוחה, המנוסחים כאילו הולכים לסרט (”ליווי מבוגר”- באינטרנט מבוגרים לא יכולים ללוות אותך, מקסימום לשבת לידך).

חשבתי על זה שבגיל 12 כאשר חיברו אותי לאינטרנט, עברתי תוך חודש בערך על כל הכללים, חוץ מהכלל הראשון עליו עברתי אחרי משהו כמו חצי שנה (מפגש פורום דיאבלו בגיימר, אחלה אנשים).