מרשתנט

אנשים שואלים אותי: ”עפר, למה מאז יום הבחירות לא כתבת כלום בבלוג? למה אתה מזניח אותנו? למה אתה עושה לנו את זה? למה? למהההההה?? אם אתה לא מעדכן אנחנו מתאבדים!!!”. ובכן, התשובה היא שביום רביעי הקרוב יש לי מגן במתמטיקה.

אני מוכן לשלם כל מחיר למי שיסגיר לידיי את האנשים הבאים:

1. ממציא האינדוקציה

2. ממציא האינטגרלים

3. בני גורן

תודה מראש,

ע.מ. (שם בדוי)

יש לי אח גדול ברדמונד, וכמו כל אח גדול הוא מאוד דואג לאחיו הקטנים.

רק מה, יש לו כ”כ הרבה אחים קטנים והוא רוצה לדעת בכל רגע נתון מה מצב הרוח שלהם, והטלפונים שלו ”מה שלומך?“ ”הכל בסדר?“ ”מישהו מעצבן אותך? רק תגיד אני אבוא לתת לו מכות!“ עלו לו בחשבון טלפון ואפילו שעבר מבזק להוט והעביר את הסלולארי שלו לחברה אחרת וכל זה עם הישארות באותו מספר וחתימה על חוזה מיוחד עם הנחה ענקית בהתחייבות ל36 חודשים הוא עדיין קיבל חשבון טלפון מנופח, כי מה לעשות, כולנו אחים קטנים שלו.

מה עשה האח הגדול? ישב, חשב, ומצא פטנט!

”אהא!”, אמר האח הגדול, ”למה שאני אתקשר אל אחי הקטנים והמסכנים ואפריע להם בזמן העבודה? אני פשוט אתקין חישנים מסביב להם במשרד, במחשב, ובכלל בסביבה שלהם ואדע כל הזמן מה קצב הלב שלהם ואיזה פרצופים הם עושים”. אחרי עוד קצת מחשבה אמר האח הגדול: ”אני לא אטרח בעצמי לבדוק את כל החיישנים, כי אני גר רחוק, ברדמונד, ויקח לי הרבה זמן לבוא עד לאחשלי ולשמח אותו. אני אתן את המידע הזה לבוס של אחשלי, שגם הוא אחשלי, ואם אחשלי יהיה עצבני הוא יפטר את אחשלי, וככה אחשלי אף פעם לא יהיה עצוב כי הוא ידע שאם הוא יהיה עצוב הוא יפוטר ולא יהיה לו אוכל לתת לילדים שלו, אחייניםשלי”.

האח הגדול מרדמונד חשב שכזה פטנט טוב, שכדאי שהוא ילך מהר מהר לרשום אותו, כי הוא חשב עליו ראשון, והרי כולם אוהבים לשמח את האחים הקטנים שלהם ויגנבו לו את הרעיון. אז הוא רץרץרץ למשרד הפטנטים, ועל הדרך רשם עוד 7000 פטנטים, כי אם הוא כבר שם, למה לא להגביל קצת את שאר העולם מלעשות משהו.
אחשלי: יש לי חדשות בשבילך! הפטנט הזה בכלל לא שלך. קוראים לו טלסקרין והוא נמצא בשימוש נרחב כבר משנת 1984. ג’ורג‘ אורוול יתבע אותך, תשיג עו”ד.

כולם מכירים את חוק הצנזורה וחוק האח הגדול.

אבל רק לחוק לאיסור על שימוש בסמלים נאציים (זהירות קלינגר) עוד אין שם. אני ממליץ על:

חוק גודווין!

ויפה שעה אחת קודם.

הרגע היה סקר במשעל חם, הסקר במנדטים, אבל על המסך ליד מספר המנדטים היה כתוב אחוז

כן: ניסים משעל אומר ”לקדימה יהיו 38 מנדטים“ ועל המסך כתוב 38%.

תזכורת קטנה לערוץ 2: בכנסת יש 120 מושבים, ואחוזים יש 100, כך ש38% מהכנסת הם 45.6 מנדטים, ולא 38!

עדכון: למי שמשתמש בPHP5:

הסקריפט לא עובד תחת PHP5, אם השרת שלכם עובד על PHP5 יש לשנות את סיומת הקובץ מphp לphp4 והוא יעבוד כמו שצריך.

\עדכון

למי שלא יודע, בימים האחרונים מאבד תמלילים עבר אלי לשרת.כמו שכל מי שחווה מעבר שרת יודע, PHPMyAdmin עושה שמות בשפה העברית במערכות שמשתמשות ביוניקוד כמו וורדפרס, ועמדנו עובדי עצות מול מסד הנתונים שפשוט סירב להיות בעברית.

בגלל זה יצרתי את הסקריפט הזה, שהוא למעשה חלק מPHPBB שאני הוצאתי וערכתי (זה לא פשוט כמו שזה נשמע) כדי שיעמוד בפני עצמו וגם הוספתי כמה אפשרויות (כמו לגבות את כל המסד במכה), והנה הוא לפניכם:

http://mirshet.net/files/Mysql_Backup_And_Restore_By_MrM.php.tar.gz

רק צריך להוציא מהGZ ולהעלות לשרת ואתם מסודרים.

FAQ: (מופיע גם בגוף המסמך)

מה ההבדל בין האפשרויות השונות?
ההבדל בין גיבוי מידע ומבנה:
גיבוי מבנה הוא מעין הוראות ”איך לבנות את מסד הנתונים”- הוא טוב בעיקר למפתחים שבנו מערכת ורוצים להעביר את מסד הנתונים משרת לשרת, בדרך כלל גיבויים נועדו לגבות מידע ולא מבנה של טבלא
גיבוי של המידע בלבד הוא גיבוי רק של מידע בתוך טבלא, הוא טוב אם רוצים לקחת מידע ממסד אחד ולהוסיף אותו למסד אחר.
אני ממליץ תמיד לגבות מידע ומבנה- כי את המידע צריך אבל הגיבוי הוא בדרך כלל למקרה שבו תקרה תקלה והמידע יאבד, במקרה כזה אתם לא רוצים להתחיל ליצור טבלאות באופן ידני והחלק של המבנה הוא ממש מזערי.
הערה: כאשר משחזרים גיבוי מבנה (גם אם הוא חלק מגיבוי כולל של מבנה ומידע) הוא דורס את כל המידע שהיה בטבלא, כלומר הוא מוחק אותה ויוצר אותה מחדש

ההבדל בין גיבוי של כל מסד הנתונים לגיבוי של טבלאות מסויימות:
כאשר יוצרים גיבויים הנטייה הטבעית היא לגבות את כל המסד בקובץ אחד. אבל כאשר רוצים להעלות את הגיבוי לפעמים הוא גדול מידי (ראה בעיות אפשריות למטה לפרטים נוספים) ולכן צריך לפעמים לגבות טבלא טבלא.

מה זה gzip?
gzip הוא פורמט חופשי לדחיסת קבצים.
רצוי לדחוס את הקובץ בgzip, קובץ הגיבוי שלכם יהיה יותר קטן וזה יתרון, אם אתם רוצים לערוך ולהתעסק עם הקובץ אל תסמנו אז מיותר לדחוס אותו.

בעיות ופתרונות
ש: בזמן שחזור מתקבלת שגיאה שאומרת שיש לי שגיאה בקוד הSQL שלי, מה זה אומר?
ת: הקובץ שאתה מנסה להעלות הוא לא תקין, אתה יכול לפתוח אותו לחפש את השגיאה, לתקן אותה ולנסות להעלות את הקובץ שוב. אם אתה לא יודע SQL גבה שוב את המסד המסובר ושחזר אותו. אם אין המסד המקורי אבד אז תחפש מישהו שיודע SQL בשביל שיתקן לך את השגיאה בקובץ.
ש: בזמן שחזור מתקבלת שגיאה שאומרת לי שהטבלא שאני מנסה להעלות לא קיימת
ת: אתה מנסה להעלות גיבוי נתונים ללא מבנה לתוך מסד ריק, צור גיבוי מבנה או צור את הטבלאות ידנית.
ש: כשאני מנסה לשחזר מסד אני מקבל שגיאה שאומרת שהקובץ גדול מידי
ת: לכל שרת יש גודל קובץ מקסימלי שהוא יכול לקבל.
מה שעליך לעשות הוא לחלק את קובץ הגיבוי לכמה קבצים קטנים יותר: פתח אותו בעורך טקסט, סמן חלק יחסי כלשהו מהקובץ (חצי, שליש או משהו כזה) עד לאחרי סימן ה; שמסמן סוף פקודה בSQL, שמור את הקובץ הזה כקובץ חדש עם סיומת SQL והשתמש בסקריפט על מנת לשחזר אותו. עשה כך עם כל הקובץ עד שסיימת להעלות את כולו.
ש: בזמן שחזור אני מקבל שגיאה שאומרת שהשרת השתמש ביותר זכרון מהזכרון המקסימלי המותר
ת: ראה תשובה קודמת
ש: בזמן גיבוי אני מקבל תשובה שהטבלא שכתבתי לא קיימת
ת: כנראה שהיא באמת לא קיימת, בדוק אם כתבת את שמות הטבלאות נכון.

אני מקווה שכל מי שישתמש בסקריפט יפיק ממנו תועלת רבה

הבוקר חזרתי משבוע בלונדון. השבוע הזה היה הטיול לפני צבא שלי ומאוד התרגשתי לפניו. נהנתי מאוד מהטיול, עשיתי הרבה דברים, זה היה שבוע נפלא

השבוע שהיה בנקודות

• אכסניה- הייתי בSt. Christopher’s Inn בקמדן טאון כמו בשנה שעברה. היה מגניב כמו בשנה שעברה. באכסניה יש פאב למטה והוא די פופולארי גם בין תושבי האיזור. מומלץ.

• אוכל טבעוני- מה אני אגיד לכם, תענוג. למזוכיסטים. היה אוכל טבעוני תחת כל עץ רענן בלונדון, רק מה, קשה למצוא עצים רעננים. יש כמה עצים בהיידפארק, אבל תחתם יש רק דוכנים של הוטדוגס. המסעדה הטבעונית היחידה הראויה לשמה נקראת Food For Thought ברחוב Neal ליד טוטנהם קורט רוד. המקום נחמד מאוד- אכלתי שם את הקוסקוס הטעים הראשון בחיים שלי, וזול מאוד- אכלתי צלחת מפוצצת בדברים + קערה מפוצצת בעוד משהו ב7 וחצי פאונד, שיחסית למחירים של לונדון זה מצויין (זאת גם המנה הכי יקרה בתפריט, זה מה שקורה שאומרים למלצר לתת לך מה שהוא ממליץ. אבל גם אני ממליץ.). בשאר השבוע אכלתי מנות משניות בכל מיני מקומות שונים, כולל הסנדוויץ‘ הטבעוני של האכסניה שכולל עגבניה, חסה ובצל שאלוט בג’בטה גדולה. עם קצת חרדל וקטשופ זה יוצא טעים. ניסיתי לאכול פלאפל בכל החנויות ”קבב“ שיש תחת כל ערבי רענן (וזה דווקא יש הרבה שם), שזה אומר שווארמה. בכל חנות כזאת יש להם פלאפל, אבל לקרוא לזה פלאפל זה פשע נגד הפלאפליות הכי גרועות בארץ. הפשע הראשון זה הפיתות שלהם: דברים דקים שלא מסוגלים להחזיק אפילו כדור אחד, קרועים לגמרי תחת הדברים שהם דוחפים לתוכם ולכן הם מגישים אותן עם סכין ומזלג בתוך אריזת קלקר, דבר שחותר תחת כל קונספט הפיתה. אך פשע זה מתגמד לעומת שני הפשעים העיקריים: החומוס והפלאפל. אל החומוס נחזור בהמשך. את כדורי הפלאפל הם הכינו כנראה בארץ מוצאם, ממנה הגיעו בדרך קשה שהזיקה רבות לפלאפל שלהם, אך הם לא ויתרו. הם שחו באוקיינוס, והפלאפל נרטב, אך הם לא הפסיקו. הם הלכו במדבר, ונכנס אל הפלאפל חול, אך הם לא ויתרו. לא היה להם אוכל, אפילו לא חומוס, שגם אליו נגיע עוד מעט, אך את הפלאפל הם לא אכלו, כנראה מכיוון שיש להם שכל. כשהגיעו לבריטניה, החליטו שימכרו את הפלאפל שהביאו ממולדתם לאדיוטים שיהינו לקנות אותו. לכן (ומהשלב הזה את הכל ראיתי קורה) כשמגיע מישהו ומבקש פלאפל הם מורחים בפיתה חומוס (שעוד שניה נגיע אליו), וכדי שלא יאכלו האדיוטים פלאפל קר, הם מכניסים אותו למיקרו, שם הוא נזכר בכל הפשעים שנעשו נגדו ברגעיו האחרונים כאשר הקרניים מחממות חלקים ממנו ומשאירות חלקים אחרים קרים כקרח. אח”כ מוציא המהגר שבע המסעות את הפלאפל ושם אותו בפיתה ומתעלל בגופה: מועך את הפלאפל המסכן ששרד את כל הדרך ממהשלאיהיהסטן בעזרת כף ומוסיף סלט עבש. והנה הגענו לחומוס. גם החומוס, שהיה גורם לאבו שוקרי המקורי לרוץ בבעתה ולהתאחד עם אחיו בחזרה כנגד הרעל שמוכרים במערב בתור חומוס, ידע ימים טובים יותר. פעם הוא היה בקופסאת שימורים כמו שאר החומוס באנגליה, אבל מאז עברו שבועות וכבר הרבה זמן הוא נמצא במגש מתכת קטן, בו הוא מבלה לפני שיאכל. על מנת להגן על עצמו מהקור הלונדוני בלילה ומהשמש האביבית הקופחת עליו ביום, גידל החומוס מעטה חיצוני קשה כאגוז שאותו פיצח המוכר ביד קשה בעזרת הכף שלו, ושם אותו על הפיתה הדקה וריסק עליו פלאפל. על השאלה ”האם הכנת את החומוס לבד“ הוא עונה בלבביות ”בוודאי”, על השאלה ”כמה זמן החומוס בחוץ“ הוא עונה בכנות ”לא יותר משעה“ ועל השאלה ”האם יש לך טחינה“ הוא מרחיב ”כבר יש בפנים, זה חלק מהמתכון”. אחרי שסיים להרעיף עלי בשקריו, ישים מזלג בתוך הקלקר, שהרי אי אפשר לאכול את הפיתה כמו שצריך, ויגבה מחיר מופקע.

• סצינת המטאל- שמעו, אני לא אוהב לירות קלישאות, אבל יש לנו ארץ נהדרת. אנגליה מארחת כל שנה את אחד מפסטיבלי המטאל הגדולים, Download שמו, שהקהל בו משתגע. אבל נראה שהקהל שם והקהל לונדון הם שני קהלים שונים, מכיוון שהקהל בלונדון גרוע. אין להם על מה להתלונן: יש כמה אירועים בשבוע במועדונים סבירים, יש להם להקות טובות ובאות אליהם להקות מחו”ל שנותנות לקהל הלונדוני מחמאות שלא מגיעות לו. בעיתונים שמחלקים בכניסה לרכבת התחתית מפורטות כל ההופעות שיש באותו יום בסוף העיתון וביניהן הופעות המטאל, דבר שמעולם לא היה קורה בארץ. ההופעה הראשונה שהייתי בה הייתה ביום שני, הופיעו בה להקת הפרוגרסיב מטאל Latitudes המקומית המשובחת, להקת ההארדקור בעלת הווקליסטית הש-ו-ו-ה, המתוקה, והמצחיקה אך לא כל כך טובה Rolo Tomassi, ולהקת המטאלקור האמריקאית שנמצאת בעיצומו של סיבוב הופעות באירופה, שהיו ההדליינרים בערב זה, Horse The Band. ההופעות היו טובות. אפילו להקת ההארדקור, שגם לא הייתה הטעם שלי וגם את מה שהם עושים לא עשו כל כך טוב נתנו בראש ולהקת הפרוגרסיב הבריטית (וחסרת הווקאליסט! מאוד מעניין!) נתנה הופעה לפנים. אך הקהל, כמי שחולק את עיר מגוריו עם אליזבת‘ השניה, התנהג כמו שהייתי מצפה מהמלכה להתנהג: לא עשה רעש ולא עשה בלאגן. אתם בהופעת מטאל! תעשו פוגו, תצרחו, תרקדו, תעשו הדבנגינג! אל תעמדו כמו גלמים (המופרעים שביניהם הזיזו קצת את הראש) ותמחאו כפיים בסוף השיר, אתם לא בפאקינג הצגה! אם איבדתם כמה שיניים בפוגו ושברתם איזה רגל או שתיים אני מרשה לכם למחוא כפיים. בשביל הבחורה גם כמה צעקו. רק שעלו ההדליינרים, Horse The Band, העסק התחיל להיראות כמו הופעת מטאל. זה התחיל בפוגו העצוב ביותר שראיתי בחיים שלי, שנראה כמו גוש של זקנות, אבל בערך במחצית ההופעה התפתח בחלק אחר של המועדון פוגו רציני. חברי הלהקה עשו כמה פעמים קראוד סרפינג שהיה מוצלח בכל הפעמים מלבד אחת, ששלחה את הסולן היישר לרצפה מקפיצה אמיצה מאוד מהבמה שסופה לא תפס אותו אף אחד. האסוציאציה שלי הייתה שהבריטים מוכנים לעשות קצת רעש בשביל הדוד שהגיע כל הדרך מאמריקה. ההופעה השניה שהייתי בה, ביום חמישי, הייתה של ארבע להקות, שתיים טובות ושתיים גרועות שרק את שמותיהן של הטובות טרחתי לזכור: הראשונה הייתה Shadow Aspects והשניה, שהייתה ההדליינרית, נקראה From The Ashes. שתי הלהקות האחרות היו ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש גרועות, אך כנראה שלחבריהן יש הרבה חברים, כי שתי הלהקות הביאו איתן שני קהלים נפרדים וזהים לגמרי של בנות צורחות (החברות של חברי הלהקה וחברותיהן, לפי מה שהבנתי משיחה עם אחת מהן) שלא אהבו בכלל מטאל. מה שיצא מזה שבהופעות הגרועות היה קהל שנראה כמו קהל שיכול להלום את בריטני ספירס. שימו לב, בכל הערב, הקהל היחיד שהריע היה קהל שלא באמת אהב את המוזיקה אלא בא רק בגלל היכרות עם החברים. בהופעה הזאת הייתה קרן אור קטנה, למרות שלא היה פוגו נורמאלי כמו בסוף ההופעה של Horse The Band, נראה שיש שם זרעים של מטאליסטיים נורמאלים, היו שם עוד שלושה חבר’ה חוץ ממני שרצו לרקוד, עשינו הדבנגינג בשתי ההופעות הטובות (שניים מהם עשו גם באחת ההופעות הגרועות, שהם אהבו, לטענתם) וגם מיני-פוגואים קטנים אך טובים.

• אלכוהול- הייתי אומר ששתיתי בירה כמו מים, אך בשבוע הזה שתיתי אולי שתי כוסות מים וכמה כוסות קולה. לעומת זאת שתיתי ביום הכי יבש שלוש בירות וביום רווי האלכוהול ביותר (זה היה שישי בערב) 12 בירות אני אהבתי את הבירות Becks וJohn Smith’s.

• אנשים- נסעתי לבד, אך טיילתי ביחד עם המון אנשים מעניינים. ביום הראשון והשני עם שני בחורים קנדים, ביום השלישי והרביעי עם בחור איטלקי אחד מגניב מאוד בשם ניקולה. ביום החמישי עם שתי אמריקאיות נחמדות, ביום השישי עם חבורה שמנתה אירי, קנדי, ושני אמריקאים (שכולם יודעים לשתות כמו שצריך ) ואת היום השביעי ביליתי עם מתכננת ערים אוסטרלית ומהנדסת אווירונאוטיקה צרפתית (שתי בחורות מגניבות ביותר וגם חכמות מאוד). עוד חלקי ימים וחלק נכבד מהלילות ביליתי בחברת אנשים מגניבים אחרים. זה קרה בזכות שני גורמים: הראשון הוא שהגעתי לבד, אז הייתי צריך לפגוש אנשים לטייל איתם ולעשות איתם דברים, והשני הוא האכסניה, שסיפקה את האנשים ברשימה ואת מירב האנשים שאיתם ביליתי ולא מוזכרים בה.

• רכבת תחתית- טוב, אחרי הכל אני גיק, ואני חייב לספר את זה: קניתי כרטיס שבועי לרכבת התחתית לאיזורים 1 ו-2, ולמרבה הפתעתי קיבלתי מין חתיכת פלסטיק ללא שום פס מגנטי. לכששאלתי לפשר הדבר אמרו לי לקרב אותו למין עיגול צהוב על השער האוטומטי- הכרטיס מכיל שבב RFID ולכן לא צריך להוציא אותו מהארנק בשביל להיכנס לרכבת, רק להעביר את הארנק שמכיל אותו מעל לעיגול הצהוב הזה. אם הארנק בכיס הימני אפילו לא צריך להוציא אותו, אפשר סתם להישען על העיגול, למרות שאני מניח שזה לא נוח לאנשים פחות גבוהים ממני. הכרטיס גם ידידותי לסביבה- כאשר רוצים לחדש אותו או לקנות כרטיס מחוץ לאיזור שאליו קנית (כמו לשדה התעופה למשל) נותנים את הכרטיס לקופאי או שמים אותו על העיגול במכונת הכרטיסים, והכרטיס ”נטען“ במידע המבוקש (כמובן שהכרטיס עצמו לא נטען אלא המחשב זוכר את המספר ויודע שמגיעות לו הנסיעות, שבב RFID לא יכול לזכור, הוא רק משדר מספר שנצרב בו במפעל כאשר משודרת אליו קרינת רדיו בתדר הנכון). מגניב ביותר.

• מועדונים- שתי ההופעות שהייתי בהן היו באותו מועדון- הUnderworld בקמדן טאון. חוץ מזה הייתי בשני מועדונים בשישי ובמוצאי שבת- הראשון הוא Electro Forum, גם הוא בקמדן טאון, שבו יש מוזיקה מסוגים שונים, בעיקר מטאל ”רך“ ונו מטאל (ניצלתי את הזמן שבו שבו שמו נו מטאל בלהתחיל עם בחורות ). יום אחר כך סחב אותנו אחד הבחורים האמריקאיים למועדון שנקרא Bar Academy באיזלינטון, מקום שהמוזיקה שבו היא פופ ורוק מתקופות שונות. המוזיקה שבו לא הייתה זבל, למעשה לא היה שיר אחד שאני יכול להגיד עליו שהוא לא מוזיקה כמו מרבית הדברים הלועזיים שנשמעים ברדיו בארץ- היא פשוט הייתה לא מסוג המוזיקה שאני אוהב, אבל מאוד נהנתי במקום בגלל האנשים הנחמדים (שאמנם היו מעט יותר מבוגרים ממני) והאווירה המצויינת שהוא משרה.

• פרטיות- 1984 מתרחש בלונדון. ב2008 כל סנטימטר ברחוב מכוסה על ידי מצלמה אחת לפחות, וברכבת התחתית על ידי שלוש לפחות. מטריד ביותר.

דברים ראויים לציון

• הייתי באולפני אבי רוד, אך לא זכיתי להצטלם חוצה את מעבר החציה המיתולוגי מכיוון שלא לקחתי מצלמה והבחורה שהייתי איתה שם הייתה גם היא חסרת מצלמה.
• השוק בקמדן טאון הוא אחד המקומות הכי מגניבים בעולם. קניתי שם דברים נהדרים ואפשר להתמקח עם הסוחרים עד שהם נותנים לך דברים בפרוטות- לדוגמא, ז’קט אחד עלה 20 פאונד. התחלתי להתמקח עם המוכר, יצאתי משם לבוש בז’קט וכיסי קל אך ורק ב5 פאונד. באחד המקומות לאחר שסיימתי להתמקח עם המוכרת היא שואלת אותי אם אני במקרה ישראלי, כששאלתי אותה איך היא ידעה היא ענתה לי בפשטות ”You people know how to haggle“. בין הרכישות היותר אדיוטיות שלי: דגל פיראטים (גוגולת עם X מעצמות, תלוי עכשיו אצלי בחדר) וצמיד ניטים (לא מעור כמובן).

בקיצור, היה כיף.

טוב אני יודע שאני לא עדכנתי הרבה זמן, זה בגלל הבגרויות, את מעט הזמן שיש לי אני מבלה ברחמים עצמיים ומשחקי פרוזן באבל לתוך הלילה, אבל לא משנה עכשיו.

מיודעתינו מקירוסופט שיחררה את דרישות המערכת לחלונות ויסטה, כפי שמדווח בלמהנט.

ע”פ חוק משמו על התקדמות המחשבים, ויסטה תצא ב2009, אבל לא חשבתי שזה יפתיע אף אחד!

עכשיו אני שואל, מתי מיקרוסופט יבינו שהתפיסה שלהם, על פיה כל גרסא חדשה של התוכנה שלהם צריכה להיות ירודה באיכותה מהגרסא הקודמת, היא רקובה מיסודה?

למה מיקרוסופט מתעקשת ללכת בצעדי ענק, ולמה לעזזל ההמון ממשיך ללכת אחריה?

עד שיענו לי על השאלות האלה, אני לוחץ בכיף על הקטגוריה של ”דאחקות על משתמשי חלונות“, אני חושב שלזה היא נועדה

ייב ייב, ניפגש אחרי הבגרויות!

היום בבוקר בתחנת הרכבת בדרך לעבודה חילקו לי את עיתון ”ישראלי”, שעל השער שלו בצד ימין למטה, הייתה קריקטורה.

לא קריקטורה רגילה, שמשקפת את המצב בצורה מצחיקה, אלא קריקטורה שהייתי מצפה למצוא דווקא בעיתון של חיזבאללה- נסראללה עם אוזניים וזנב של ארנב מתחבא בתוך מחילה ומעליו עוברים חיילי צה”ל. קריקטורות כאלה, שמציגות את האויב בצורה מגוחכת לשם הלעג מופצות בדרך כלל בעיתונים שבבעלותם של משטרים חשוכים.

זה לא הדבר הראשון שצץ- אתמול נכנסתי לחדר העבודה של אבא שלי וגיליתי אותו משחק באיזה משחק שבו מפילים אסלות על נאסראללה, הוא אמר שהייתה כתבה שלמה בYnet עם משחקים כאלה (אשמח לקישור לשים בפוסט).

כל כמה חודשים\שנים פורצת מהומה על איזו קריקטורה אנטישמית או אנטי ישראלית שמופצת בעולם הערבי, אבל לדעתי כדאי שנסתכל בראי ונראה שאנחנו עושים בדיוק את אותו דבר.

אחחחח נענע נענע…

בנענע מדווחים שFF עבר את סף עשרת האחוזים.

אולי למישהו שם יפול סוף כל סוף האסימון והוא ישים לב שהאתר שלהם נראה זוועה בשועל?

לאאאאאאאאאא

הלכתי לפריזר, מצאתי שם בלוג, הוצאתי, שמתי במיקרו, והריהו לפניכם: פוסט חדש מהתנור.

אני מועמד ליחידה סודית (שששששששש) בצה”ל ששמה מורכב מארבע ספרות ומבוטא בתור שני מספרים, אחד בן ספרה אחת ואחד בין שלוש ספרות (כמובן שהתיאור שלי מתאים לאלפי יחידות, אז אני אגיד פשוט 8200) ועברתי לפני כמה זמן תחקיר בטחוני.

הם חקרו פה, חקרו שם, והגיעו למסקנה (המתבקשת) שאני מטורף עם קבלות. כי ביום חמישי הם התקשרו והזמינו אותי להמשך תחקיר בטחוני בבסיס (שששששששששש) הסודי (שששששששששששש) של היחידה הסודית (ששששששששששששששששששששש)

במרכז הארץ (ששששששששששש אף אחד לא יודע איזה בסיס זה).

גם לי הם לא אמרו שזה הבסיס של 8200, פשוט ראיתי כמה אנשים שאני יודע שמשרתים ב8200 כי הם עשו יג‘ יד‘ אצלי בבצפר כמו שאני עתיד לעשות.

הגעתי לתחקיר הבטחוני אחרי הליכה של עשרים דקות מה***** **** ב****** (ששששששששששששששש), שלשם אמרו לי להגיע במקום לקו שמגיע ממש לכניסה של הבסיס הסודי במרכז הארץ (שששששששששששששששששששששש) בש”ג עשו לי בעיות כי לא היה לי הזמנה (הזמינו אותי בטלפון) בסוף הנגדת אגד (מה זה לעזזל?) הכניסה אותי לבסיס.

הלכתי ליחידה שבה אמרו לי שיהיה התחקיר שלי.

נכנסתי לחדר, נתנו לי לחכות כמה דקות, נכנס מישהו ואמר לי: ”שלום אני י‘ (ששששששששששששששששש) ואני פסיכולוג. התחיל לשאול אותי שאלות על ילדותי (העשוקה) ואחרי כמה זמן התחיל עם מבחנים, שאת מהותם אז לא ידעתי.

תחילה אמר לי לצייר (כל אחד על דף נפרד) בית, עץ, איש ואישה. אח”כ אמר לי לספר עליהם סיפורים (מי גר בבית, מה הגובה של העץ, אם היה לאיש ולאשה שלוש משאלות מה הן היו וכו’) לא היה לי כח לזה אחרי ההליכה אז סיפקתי לו תשובות סרקסטיות על כשרון הציור שלי.

אח”כ עברנו למבחן בנדר, זכרתי 7 מתשע.

אח”כ הוא עשה לי מבחן רורשאך, ובגלל זה אני כותב את הפוסט.

להלן, רשימה חלקית של דברים שראיתי במבחן רורשאך:

ריאות, כל ציור שני בערך נראה כמו צילום ריאות.

חרקים (כנ”ל)

נמרים

מכשפות

יבשות ואיים שונים (אנגליה, אסיה, לונג איילנד).

פרצופים

הציור הזה עם הכלי דם שהורידים בכחול והעורקים באדום או להפך.

מעי גס

מלאך

עוד ריאות

עוד חרקים

איך שיצאתי משם הרמתי טלפון לאחותי שלומדת פסיכולוגיה, והיא אמרה לי שהם בדקו התפתחות (אני כבר עושה בסיר) ויציבות נפשית.
אני לא מבין: הם לא ראו ישר שאני חולה נפש? בשביל זה הם טירטרו אותי עד לבסיס הסודי במרכז הארץ (ששששששששש), בשביל לבדוק אם אני מטורף?! היו יכולים לשאול אותי, היו מקבלים תשובה חיובית וחוסכים לי את הטרטור.

והיו יכולים לעשות את התחקיר בת“א, כמו שעשו את הראשון (שהיו בו שאלות מתקילות מאוד: ”האם עסקת פעם בריגול?”).

יאללה, חזרה לפריזר.

אני שונא רשתות חברתיות. אף פעם לא הבנתי בשביל מה צריך את השטות הזו. אני בעיקר שונא את פייסבוק, אבל רשתות חברתיות בכלליות אני לא סובל, כי אין שום רציונל מאחוריהן, סתם לתחזק את הפרופיל ולצבור חברים וירטואליים שאתה לא מכיר.
אבל! סוף סוף מצאתי רשת חברתית שמתאימה לי. העקרון של רשתות חברתיות זה שאתה עסוק בלקשט את הפרופיל שלך. אבל האתר הזה גאוני.

הרעיון הוא שאם אני מחליט לעשות משהו באופן ספונטני וכל החברים שלי נקניקים, אני מפרסם את זה שם ומוצא מי שיזרום.

הגעתי לזה מפה, אבל אם אתם רוצים להרשם תלחצו על הלינק הזה, כי זה מעלה לי את מד הספונטניות (לא יודע למה זה טוב, אבל אם אתם נרשמים תעשו את זה דרך פה. נו יאללה תרשמו תרשמו. נוווווווווווו יא לא ספונטנייsl;hsjlhljhwawawawaפפפפפ

——-
שלום, זהו וירוס וורדפרס הראשון.
הסיבה להדבקה נובעת מביקורכם באתר הזה.
ברגעים אלו ממש המערכת מזהה את הבלוג שלכם ומדביקה אותו.
מאחר והוירוס מסוגל רק להדביק מערכות וורדפרס בטקסט הזה, אנו מבקשים - כחלק מהכבוד שכולכם רוכשים למערכת הקוד הפתוח - למחוק קבצים חשובים במחשב שלכם.
לאחר מכן, אנא הסירו קבצי מערכת קריטיים על מנת שהוירוס יוכל להפוך להיות איום אמיתי.
אנו מודים לכם על התמיכה בוירוס הקוד הפתוח ומתנצלים על אי הנוחות.
——-

אחרי בעלי החיים והיהודים, החליט מישהו שגם לבלוגרים מגיעות זכויות.

מה יש? אם תדקרו אותנו לא ירד דם? אם תתנו לנו אגרוף לעין לא יהיה לנו פנס? אם תרצחו אותנו ותקברו אותנו ביער אוסישקין, לא יחפשו אותנו? (את האמת? לא בטוח. יכול להיות שגם תקבלו איזה פרס קטן, אתם יודעים, משהו סימלי, איזה יאכטה או שתיים.)

אז מה עשו השמאלנים יפי הנפש ועוכרי הישראל שדורשים זכויות לבלוגרים? הקימו איגוד! לא נכנע! לא נעצור! לא תצליחו לשבור אותנו! אנחנו נשבות עד שיתקבלו כל דרישותינו ונקבל את זכויותינו המלאות! (או עד שיבוא לנו רעיון מ-מ-ש טוב לפוסט, מה שיבוא קודם).

את האמת, לא רעיון רע. מערכת מרשתנט רואה בעין יפה את מעשיהם של השמאלנים, יש להם ראש טוב. מה אם אחד מעשרות אלפי הכותבים של הבלוג(אני לא לבד פה, יש צוות גדול) ישבור ציפורן בעת ההקלדה, מי יגן עליו? מי ישמור על זכויותיו? הרי הוא לבד בעולם הקר והמנוכר הזה. אני אפטר אותו והוא, אישתו, שלושת ילדיו, כלבו וחתולו יגוועו למוות ברעב.

אז אני קורא לך, האחראי על האינטרנט, תן להם להתאגד! אל תהיה כמו קופי בין וקסטרו ימ”ש, היה רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד ואמת! תן לאנשים זכויות, ותקבל הרבה (זין כזה גדול תיקון: כזה גדול!) בחזרה!

לפני מספר שעות נגמרה התכנית של אורי גלר (נרדמתי באמצע, כשהבחור עמד לתקוע את היד שלו בסכין, והתעוררתי ישר אחרי שהעיפו מישהו, פיספסתי את מי), ומיד לאחריה הייתה מין ”מיני תכנית“ שבה אנשים סיפרו מה קרה לכל הכפיות והשעונים בבית שלהם ברגע שהמסך הואר באורו הנפלא של מבשר המגנטיות.

חשבתי להתקשר ולהגיד ”אמרתי לתחקירנית שענתה לי שכל הכפיות עפו מהמגירה ברגע שהתוכנית התחילה, אבל סתם רציתי לדבר בטלוויזיה”, אבל הייתי שקוע מידי בלהריץ עם אחותי דחקות עם ”סיפורי אורי גלר”- סיפורים אפשריים שאנשים יכוטלים לספר בפינה הזאת.

אני התחלתי עם ”הכפיות עפו מהמגירה ועכשיו אתה חייב לנו מזנון חדש”, אחותי המשיכה עם ”הגשר של אחותי הסתדר פיקס, חסכת לנו $1000″ ואני סיימתי עם ”הפלטינה בגב של דודה שלי התמגנטה לתקרה, איך אני מוריד אותה?”.

אגב, מסתבר שלא כולם רואים בעין יפה את התכנית, ואני יכול להבין אותם, כי אנשים ששוהים יותר מידי במחיצתו של גלר מתפרקים.

היה כיף.

אני מדפדף לי להנאתי בXKCD, ונתקל בקומקס הזה:

(לחצו על מנת לראות בגודל נורמאלי)

אמא שלי ספרנית, אז כמובן שקראתי לה שתבוא לראות את הקומיקס המשעשע.

היא עומדת ליידי, קוראת פעם, קוראת פעמיים.

”אני לא מבינה”, היא אומרת.

”מה יש פה לא להבין? תראי שוב.“

”זה לא הגיוני!“ היא חוזרת.

אני תופס ספר ופותח אותו, ולאט לאט מתחילים קולות הפיצפוץ להשמע

”לא! אל…“ קוראת אימי בבהלה.

עוד לא סיימתי לצחוק.

(אגב, לספר שלום. לא עשיתי באמת שום נזק, רק קולות משעשעים)

הגיג קטן: אם למטריקס השני קוראים Matrix Reloaded, אז המטריקס הראשון הוא Matrix Loaded?

צריך להקדיש מחשבה לנושא (או שלא).

אני חובב לולקטים מושבע כבר זמן רב, מאז שמתן חברי הטוב יצר את זה:

הלולקאט הראשון שראיתי אי פעם, אחחח ימי רד בורד העליזים!
יש לי בנטוויבז קטגוריית ריסוסים שלמה של תמונות של Man’s second best friends (ביטוי שלי, כולם לסגוד!) עם כיתובים משעשעים.
בICHC יש איזה קטע עם אריות ים והbucket שגנבו להם, (you took mah bucket!), ורציתי לראות מאיפה זה התחיל.

חשבתי לחפש באתר, אבל מה, אין אפשרות חיפוש! אאוטריג’ס! בושה וחרפה! כמובן שמייד הסתכלתי למטה וראיתי שהאתר עובד על וורדפרס, אז שינסתי מותניים, הלכתי לבלוג וורדפרס אחר, כלומר הבלוג הזה, וכתבתי בחיפוש bla bla bla.

מיד גיליתי שמחרוזת החיפוש בוורדפרס נראית ככה:

http://yoursite.comnetorg/index.php?s=***_SEARCH QUERY_***&submit=

שינסתי מותניים והקלדתי את הכתובת:

http://icanhascheezburger.com/index.php?s=bucket&submit=

קיבלתי שבעה דפים עם תוצאות חיפוש, הלכתי לדף שבע, גללתי לתוצאה האחרונה, והנה תמונת הbucket הראשונה בהיסטוריה האנושית בכלל ובICHC בפרט:

(וקישור לפוסט עצמו)

אם מישהו מכיר אזכור קודם לMAH Bucket, שיגיד
יאאאאאאא!!!!!
(עוד פוסט חסר טעם ותועלת שוחרר)

אי אפשר לאמר עלי שאני חובב גיטרות מושבע. אני מחלטר קצת על גיטרה ויש לי אחת שלא נגעתי בה כבר כמה שבועות, ובכל זאת, כשמגיעים לאתר כזה אי אפשר שלא להתמוגג.

באתר מוצגות גיטרות אקזוטיות מסוגים שונים, מאוד מאוד משעשע

ואפרופו גיטרות: אני הולך הערב להופעה של בצפר בברבי ת“א. מי שלא בא, המממ… שום דבר לא יקרה לו. אבל הוא אדיוט.

תמיד כל מי שראה את הלינוקס שלי שואל אותי: עפר, אתה שכל הזמן מספר לנו כמה שליונקס זה מגניב ויש אפקטים תלת מימדיים מגניבים שאפשר לראות את את כל החלונות המגניבים שלך בקוביה מגניבה ותלת מימדית ומגניבה, למה אתה, שכל הזמן אומר את זה, לא משתמש בשום מנוע תלת מימדי שיכביד את המשימות על שולחן העבודה שלך?

ואני תמיד עונה: כי אני לא צריך את השטויות האלה. מה כואב לי לראות את החלונות שלי בדו מימד? מה כואב לי שהחלון לא גמיש? מה כואב לי שאני לא יכול לעשות שזה יראה כאילו יורד לי גשם על המחשב בלחיצת כפתור? למה לי לעשות זום אין לתוך המסך? איזו סיבה לעזאזל יש לי לכתוב כתובות אש על המסך?

אז יש לי תשובה: כי זה פאקינג כיף.

אתמול שידרגתי את המערכת שלי למנדריבה 2008 שיצא זה לא מכבר, וכשהסתכלתי לראות מה חדש גיליתי פתאום שהכניסו לי קומפיז פיוז’ן בדלת האחורית. אמרתי, אני? קומפיז פיוז’ן? למה? והתשובה: כי סימנתי בהתקנה לעדכן את כל החבילות וגם לשים את כל מה שחדש. וגם אמרתי לו להעתיק את כל הדיסק ואז התחרטתי על זה כי זה פאקינג דיסק DVD ולוקח שעה להעתיק אותו לדיסק הקשיח וגם הוא תופס סתם 4 ג’יגה. אבל ככה זה הנאיביות.

לפני שהיד המהירה על ההדק שלי באה למחוק את הקומפיז פיוז’ן אמרתי נו, מאז ניסיתי את בריל לפני איזה מליון שנה ולא ממש התלהבתי עברה לפחות שנה. בטח זרמו קצת מים מעופשים בירקון. ובכל זאת אני עם מחשב ששווה 7000 שקל (זה נייח שיהיה ברור) עם כרטיס מסך שעלה לא מעט, הוא בטח יתמודד עם המעמסה.

ביד בוטחת הפעלתי את הקומפיז פיוז’ן החדש שלי ועשיתי לוג אאוט ולוג אין. ראיתי שהוא מבקש ריסט, אמרתי לו שילך להזדיין וכיביתי והדלקתי בעצמי את הX. אני לא מכבה את הביטורנט בשביל שום קומפיז פיוז’ן שבעולם.

אחרי שהביטורנט כבה לי, מה שהיה ברור שיקרה, כי הוא הופעל מתוך הX, הדלקתי מחדש את הX והנה הקומפיז פיוז’ן החדש שלי. בהתחלה הזזתי את הקוביה. אמרתי, נו, קוביה, על מה הרעש. כולה קוביה. אז לקחתי חלון דפדפן וגיליתי שאני יכול לגרור אותו הצידה על הקוביה. מגניב. אז גיליתי שאני יכול להשאיר אותו חצי על פאה אחת של הקוביה וחצי על הפאה השניה. מגניב.

אמרתי, נבחן את הקוביה שלנו. על פאה אחת פתחתי פרק של חברים ועל השניה פרק של סיינפלד. על שתי הפאות הנותרות (משום מה למעלה ולמטה אפשר לשים תמונה אבל לא לפתוח דסקטופים חדשים, שזה חבל) העמסתי את כל התוכנות שהצלחתי, כולל חלון פיירפוקס עם כמות טאבים כזאת שהטאבליין נראה כמו מסרק. הוספתי תוכנות עד שראיתי שהmeminfo מלא, ואז החזקתי קונטרול אלט והתחלתי לסובב את הקוביה בכל הכח. וואלה לא מגמגם. נו, היה שווה לשים יותר מידי כסף על מחשב שאני לא צריך לפני שנה רק בגלל זה. אח”כ התחלתי לחפור באפשרויות של הקומפיז פיוז’ן, אחרי כמה דקות כבר הייתי בקיא בכל רזי קיצורי הדרך המקשיים והשטויות של קומפיז פיוז’ן והשימוש החל להיות קל ואינטואיטיבי, אשכרה מצאתי תוכלת מעשית בשטויות היפות, כמו לעשות זום אין לתוך המסך, לגרור את העכבר לפינה הימנית כך שכל החלונות על הדסקטופ נפרשים לי מול העיניים (הרבה יותר נוח מאלט טאב), שלא לדבר על כתיבת כתובות אש על המסך.

בקיצור, עברתי, ואני ממליץ בכל הלשונות (יש לי אחת על כל פאה של הקוביה. שגם אליה התרגלתי, לפני זה לא הייתי עובד על דסקטופים שונים, אבל המעבר פה הוא יותר פשוט: גוררים את החלון הצידהו לא צריך להתעסק עם תפריטים).

ואסור לשכוח דברים חשובים: במשך חצי מכתיבת הפוסט הזה ירד לי גשם על המסך

לפני מספר שנים נרשמתי לshox כדי לראות על מה כל המהומה.

מצאתי אתר שבור ומעצבן, שמעניש אותי על היותי משתמש פיירפוקס בלי שום סיבה (זה לא שהאתר סתם שבור, הם משתמשים בג’אווהסקריפט בשביל כל דבר: בשביל כל מעבר בין שני דפים (כולל 99% מהלינקים באתר) ובלי שום תכונה מיוחדת שאין בכל מליון הרשתות החברתיות האחרות.

מאז שנרשמתי אני מקבל כל שבוע מייל מהם עם תמונה של כוסית וכוסון שכולם יכנסו ויזילו ריר.

אבל השבוע זה היה שונה!

השבוע כותרת המייל הייתה ”רוצה זוג כרטיסים חינם לMEGADEATH?”. כמובן שתוך שלוש מאיות השניה הייתי בתוך הלינק, כי אזלו הכרטיסים ובמטאלשופ גיחכו עלי כשהתקשרתי להזמין לפני שבוע. (תאמת שאני לא כ”כ רוצה לראות את מגהדת‘ כמו שאני רוצה לראות את בצפר שמחממים אותם, אבל גם מגהדת‘ צריך להיות הופעה סבבה, ויש זמן לשתות- בזמן השירים מהאלבום החדש)
במיל הייתה התמונה החביבה הזו:

וגם עליה לחצתי, ותוך שלוש מאיות השניה הייתי בדף הזה:

http://music.shox.co.il/ART1/601/162.html

בשוקס קצת התבלבלו: הם חושבים שזו הופעה של נינט טייב ושעכשיו כל בנות ה12 ישטתחו עליהם ויצווחו משל היו אלכסי להיו בשביל לקבל כרטיס. אני לא מכיר מטאליסט אחד עם כבוד שיתחנן על כרטיס, ובאמת את התגובות שם מרכיבים אנשים שאומרים ”איזה פריקים מגעילים“ בחורות ששמו תמונות שלהן בביקיני שאומרות ”שיואווווו איזה חבל שאני לא יכולה ללללללללכככככככככתתתתתתתתתת“ שבחיים שלהן לא שמעו על מגהדת‘ ואנשים חכמים שאומרים כמה שהאלבום האחרון שלהם גרוע. (וכמובן כמה שמתחננים, ולא לאיפה שצריך בשביל לזכות בכרטיסים).

אז שוקס, יש לי חדשות: לבקש מאנשים להתחנן על דברים זה דבר בזוי, אני הולך להשיג כרטיסים בדרך אחרת או לא להשיג כרטיסים.

אני עכשיו דאגתי שלא יגיעו אלי יותר מיילים משוקס.